#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה, או הניחתו תחת הכר והכסת, (זה ב' מקרים שונים) ונמצא עליו דם פחות מגריס עגול, הטור מביא דעה ואת דעת אביו הרא""ש, מה אמר הב""י בדעת הרא""ש.<div>מה החילוק בין ב' הציורים, ביאר זאת הש""ך,&nbsp; &nbsp;ומה הדין אי משוך או יותר מגריס.<br>מה פסק השו""ע (הביא ב' שיטות ולא הכריע) והרמ""א (אמר על אחת השיטות שהם עיקר) בענין הניחה תחת הכר והכסת, ובענין תחתו בירכה.&nbsp; בטחתו בירכה היכן נמצא הדם שטמאה (ר""ח שמובא בכל הראשונים וט""ז בדעת השו""ע ברמב""ם, הרב איצקוביץ האיר את עיני בזה)<br>ביאר הב""י למה עגול פחות מגריס טהורה, באר מה ביאר ואמר עוד דין שאי עברה עם העד במקום מסוים, מה אמר. האם הרמ""א פסק את הב""י הזה.<br>הביא הט""ז על הרמ""א הנ""ל עוד ציור דתלינן מה הציור (רמז משהו עם בית הרעי) ומה הדין אי היה משוך, והפריע לו שהוי ספק דאוריתא, מה לכאו' ביאר.<div>הקשה החוות דעת (ס' ק""צ ס""ק כ""ז) שא""א לומר שזה הביאור בט""ז, באר קושיתו ומה ביאר.</div></div>"	"<div>הניחה תכת הכר והכסת לכו""ע טהורה ובטחתו בירכה, הביא בסתמא דעה שטהורה והביא דלרא""ש ולרמב""ם טמאה אפ' בעגול, ואמר הב""י שלא ברור דהרא""ש התכון לזה כיון דבלשון הגמ' כתוב טמאה נדה ומשמע בין יותר מגריס ובין פחות ואי הרא""ש לא היה סובר כן היה צריך להביא את לשון הגמ' ולפרש אותה שלא נטעה.&nbsp;&nbsp;</div><div>קשה מה החילוק בין תחת הכר והכסת דתלינן לטחתו בירכה שלא תלינן, וביאר הש""ך דתחת הכר והכסת יש הרבה מאכולות משא""כ בטחתו בירכה.</div>&nbsp;אי משוך טמא בכל שהוא שמוכח שבא מהקינוח ואי יותר מגריס טמא דלא יכול להיות מאכולת.<br>בהניחה תחת הכר והכסת פסק דבעגול טהורה, ובטחתו בירכה הביא את שיטת הרמב""ם והרא""ש בתור י""א והרמ""א אמר עליהם שהם עיקר.<br>כיון שלא הרגישה יציאת הדם רגלים לדבר והיכן שאפשר לתלות תלינן, ואמר עוד שאי עברה עם העד ליד מקום שמתעסקים עם דמים תולה הדם בהתעסקות כיון שלא הרגישה. שאי יש על העד יותר מגריס ויש במה לתלות תלינן אי הניחה את העד מתחת הכר או הכסת.<br>אשה שרגילה להוציא דם מבית הרעי ובטעות בבדיקה נגעה בבית הרעי, ותולים הדם בבית הרעי. ואפ' אי היה משוך כיון שנעשה בקינוח במקום טהור. כיון שהרמ""א אמר את הדין שתולה בכל מה שיכולה לתלות דווקא בהניחה תחת הכר או הכסת אבל על טחתו בירכה לא אמר זאת ואולי אין שם את הדין דתלינן וכתב שאפ' הי""א מודים בזה ויבאר בהמשך.<div>&nbsp;שהוי ספק דרבנן כיון שלא הרגישה בדם מהמקור, והוכיח כן מהב""י שכתב כיון שלא הרגישה הוה רגלים לדבר.<div>הקשה החוות דעת דהרי הט""ז (ס""ק כ""ט) כתב דאם ראתה בעד דם לאחר בדיקה טמאה מהתורה, והרי הכא אומר דהוא ספק דרבנן, וביאר דהט""ז אומר ""דאין כאן ספק דאוריתא"" וכונתו דמדאוריתא תלינן דהוי תליה ולא חישינן אפ' לדאוריתא.</div></div>"	סימן קצ סעיף לג לד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הרמ""א פוסק כהרמב""ם והרא""ש דבטחתו בירכה אף פחות מגריס טמאה מדאוריתא והקשו האחרונים מאי שנא מתחת הכר דפסק דבעינן גריס ועוד, מה הביאור (ט""ז ס""ק כ""ד, והחו""ד ס""ק כ""ב הקשה על הט""ז קושיא לפי מה שאמר שדעת השו""ע היא כתוס' בענין היכן נמצא על גופה) ומה יש להעיר על דבריהם מסברא ומכח פסיקתם לעיל ולכן נראה כביאור הש""ך"	"ביאר הט""ז דממנ""פ טמאה דאי נמצא על הירך טמאה מדין כתם דהרי שיטת המב""ם דלא תלינן מאכולת בירכה ואי לא נמצא על ירכה איכא הוכחה שבא מהעד דדחוק לומר שהיה מאכולת ולא נשאר כלום על ירכה, וביאר החוות דעת דהסיבה שפחות מגריס טמאה דכיון דנמצא על בשרה משום חומרא דבשרה תלינן בה, והקשה הרי הכא מימיר באין דם מקור יכול ליפול שם ותיהיה טהורה מכתמים, ויש להקשות מסברא דנהי דשיטת הרמב""ם דפחות מגריס הוה כתם אבל מטאמים אותה מדאוריתא ואולי יש לבאר כהרמב""ן אבל דחוק, דהרי לעיל הרמ""א לא פסק הכרמב""ם אלא תלינן בגריס על בשרה, אלא נראה כביאור הש""ך דתחת הכר והכסת מצוי הרבה מאכולות"	סימן קצ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סעיף א' - מתי האשה נטמאת מדאוריתא, ובאיזה אופן מדרבנן (אומר ב' אופנים היכן נמצא הכתם)&nbsp;<br>ומה הדין בזמננו על כתם, לענין הפסק ולענין מנין מה סברו הטור ומחבר, והרמב""ם.<div>והיכן משמע דבר זה מהגמ' (ב""י וכתב הרב המגיד שכן דעת הרמב""ן והרשב""א, וכן דעת ספר התרומה וסמ""ג)<div><div>מה הדין אי ראתה כתם ובדקה מצאה עצמה טהורה (טור וכן כתב המחבר)</div><div><div>כאילו מה היא (טור ורמ""א)<br>מה שרבנו ירוחם כתב שהסכימו בדבר זה כל הפוסקים האם הוא דק במילתא ולמה לא (ב""י)<br>מה היה תקנת רבי לעם שבשדות ולמה, ומה היה תקנת ר' זירא, ובאר על מה תיקנו על רואה ממש או אף בכתמים.</div><div>ומה כתב הרמב""ם (הוא נמצא לענין חומרא דרבי זירא) ואיך ביארו הרב המגיד</div><div>מה הראב""ד השיג על הרמב""ם.</div><div>כמו מי פסק הרב המגיד</div><div>כמו מי פסקו הטור והשו""ע</div><div>מה הדין אשה שהרגישה ובדקה ומצאה טהורה (ב""י, ומחבר)</div></div></div></div>"	"אי מרגישה בבשרה טמאה מדאוריתא ואי מוצאת כתם בגופה או בבגדיה טמאה מדרבנן.<div>מונים לה שבעה נקים חוץ מיום המציאה וצריכה הפסק טהרה.&nbsp; שכתוב בגמ' צריכה הפסק טהרה.</div><div>כאילו ראתה ודאי.</div><div>טמאה.</div><div>לא כיון שהרמב""ם חולק.</div><div>ראתה יום אחד תשב ששה והוא שנים ששה והן שלשה שבעה נקיים, כיון שלא היו בני תורה ולא ידעו למנות ימי זיבה וימי נידות התקין להם, שאי ראתה יום אחד תשב שבעה מים כאילו היא בימי נדה והיום של הראיה מצטרף, ואי ראתה ב' ימים תשב ששה והן כיון שאןלי נמצאת בימי נדה, ואף אי הוה זבה מ""מ הוה זבה קטנה וצריכה רק יום אחד או יומים, אבל אי ראתה שלוש תשב שבעה נקיים דאולי הוה זבה גדולה.&nbsp; כתב שצריך שיהיה נקיים שאם תראה מספקינן דלמא כשרואה היא תחילת נדה, ויש לספק מה כונתו נקיים אי כפשוטו או רק נקיים שלא יפתח מעינה שאם יפתח תיהיה תחילת נדה, והסיבה שלא כתוב נקיים דשיך לומר נקיים רק כשהם בימי הספירה.</div><div>ר' זירא התקין דעל כל טיפת דם ישבו בנות ישראל כאילו הוא זבה גדולה.</div><div>כתב הרמב""ם דין כתמים בזמן הזה כמו שביארנו ואין בדבר לא חידוש ולא מנהג כל כתם שאמרנו שהיא טהורה הרי היא טהורה וכל שאמרנו טמאה סופרת שבעה מיום שנמצא בו הכתם, ואם היה שיעור הכתם כדי לחוש לזיבות סופרת שבעה ימים מאחר יום שנמצא בו הכתם שאין הרואה דם כרואה כתם.</div><div>וביאר הרב המגיד טעמו שחומרת בנות ישראל דר' זירא לא היתה בכתמים אלא ברואה דם ממש, אבל תקנתו של רבי היא היתה אף בכתמים שאם לא כן אתה מצריכן למנות ימי זיבות וימי נדות וכבר נתקלקלו הוסתות ולכן פסק כך הרמב""ם.</div><div>השיג הראב""ד הרי כתוב בגמ' כתמים צריכים הפסק טהרה והכונה לענין נקים לאחר מציאת הכתם</div><div>אמר שנראה לו כהרמב""ם אלא שהרמ""ן והרשב""א מצרכים בכל כתם שבעה נקים חוץ מיום המציאה ולכן יש להחמיר&nbsp;</div><div>שצריכה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה.</div><div>הב""י הביא את התרומת הדשן שטמאה, והמחבר הביא יש מי שאומר שטמאה.</div>"	סימן קצ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סעיף א' הקשה הכסף משנה הא כל כתם הוי ספק ספיקא, דספק אי מעלמא או מגופה וספק ואת""ל מגופה ספק מהחדר ספק מהעליה, מה ביאר הט""ז<div>הקשה על עצמו מהרמ""א בסימן קפ""ז סעיף ה' באר הקושיא והתרוץ (רמז אשה שאין לה וסת ויש לה מכה- לא ברור היכן היה המכה)</div><div>מה הקשה התורת שלמים על הט""ז ומה הקשה הדגול מרבבה על הט""ז (מובא באוצר המפרשים של מכון ירושלים)</div>"	"שאין ספק שמא בא מהעליה כיון דרוב דמים באים מהמקור ולא חשיב ספק ספיקא.<div>הקשה שהרי הרמ""א כתב גבי אשה שאין לה ווסת ויש לה מכה שטהורה משום ספק ספיקא דספק אי בא מהצדדים או מהחדר ואף אי בא מהחדר ספק מהמכה, ומבואר דיש צד שבא מצדדים, וביאר דהסיבה לומר שבא מהצדדים כיון שאולי המכה בצדדים.</div><div>שבכה""ג לא חשיב ספק ספיקא כיון דהוא ספק אחד אי בא מהמכה או לא, הקשה הדגול מרבבה שהרי מבואר ברמ""א שהמכה היא במקור והדם של הצדדים הוא לא&nbsp; מהמכה</div>"	סימן קצ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סעיף א' כתב השו""ע דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה, מה המקור לזה ומה הדין אי ראתה ודאי מגופה והיה ללא הרגשה (ט""ז ובשם מי אומר זאת)"	שכתוב בבשרה עד שתרגיש, טהורה, הרב המגיד	סימן קצ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"<ol>
<li>סיכום הפתחי תשובה סעיף א' מה הדין אי הרגישה ויצא הרבה ליחה לבנה וכמה טיפי דמים ומדוע (ס""ט הביא דברי רבו בתשובת שב יעקב, והוא השיג ע""ז)</li>
<li>מה הדין כתם הנמצא על בגדי האיש, ומה הדין אי נמצא לאחר תשמיש, (תשובת אא""ז פנים מאירות, והר' יחיאל ארליך דחה זה מהתוספתא באר דחיתו)</li>
<li>אשה שהיתה מתתעשת בחוזק וכח, וניתז ממנה מי רגלים לפי דעתה (היא היתה בבית הכנסת) ובלילה מצאה כתם קטן פחות מגריס, מה דינה, ובאר מה הצדדים בזה. שב יעקב, באר למה שונה מהציור של התרומת הדשן (רמז חשוב באיזה ציור טימא התרומת הדשן משום הרגשה, ועוד הכא מצוי שע""י התתשות יוצא מי רגלים)&nbsp; &nbsp;ומה הדין אי הרגישה שניתז ממנה רק טיפה אחת של מי רגלים (תלמידו תפארת צבי)&nbsp; &nbsp;מה דעת הס""ט בזה ומדוע שונה מהציור של התרומת הדשן 1 (החכמת אדם הביא את הס""ט הזה)&nbsp; אשה שרגיל בהם ליחה לבנה ומוחזקת בזה מה הדין אי הרגישה זיבת דבר לח ולא בדקה ומדוע (חכמת אדם)</li>
</ol>"	"<ol>
<li>השב יעקב סבר דטהורה דתלינן ההרגשה ברוב, ולס""ט טמאה.</li>
<li>תשובת אא""ז טהורה אף לאחר תשמיש, והר' יחיאל הביא תוספתא שכתוב בה נמצא על חלוק בנה השוכב עמה טמאה ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה.</li>
<li>טהורה, היה ס""ד לקשר את הטיפה דם לאשה דהרי היא הרגישה ואולי זה היה הרגשת דם ויוכיח על הטיפה שבאה מהאשה, קמ""ל דמה דמצנו דהרגשה מטמאה את אשה כגון שלא מצאה כלום דמוכח שנימוק אבל הכא לא בדקה שלא היה כלום ואולי היה מי רגלים, ועוד כיון דזה מצוי מאוד שע""י התעשתות יוצא מי רגלים, ואחזוקי איסורי לא מחזקינן.&nbsp; &nbsp; אמר תלמידו דהוא אף משום שמצאה רק טיפה אחת והרגישה הרבה וזה מוכיח שהיה כאן מי רגלים אבל אי הרגישה רק טיפה אחת תיהיה אסורה.&nbsp; &nbsp; דטהורה דכל מה דהתרומת הדשן אמר הוא דוקא בהרגשה של פתיחת פי המקור אבל הרגשה של ניתז ממנה דבר מה תלינן במי רגלים דהוא המצוי.&nbsp; &nbsp;חכמת אדם אמר שטהורה כיון שמוחזקת ורגילה בכך תלינן במצוי.</li>
</ol>"	סימן קצ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סעיף א' בפתחי תשובה ס""ק ד' בדינו של התרומת הדשן דאשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום טמאה, מה הדין אי הרגישה שנזדעזו אבריה ובדקה ולא מצאה כלום, ומדוע. (חכמת אדם)<br>&nbsp;ס""ק ד'- כמה זמן לאחר ההרגשה היא בדקה את עצמה (כרתי ופלתי וכן נראה בס""ט, חוות דעת) והיכן מצאנו דשיעור זה הוא נפק""מ אף לענין הברור אם יצא ממקורה מראה טמא או לא יצא כלום. (רמז ביאר הרב יגר איכא מחלוקת רב ושמואל בדף טז. הגיע שעת וסתה ולא בדקה ואח""כ בדקה לרב טהורה וביאר ר""ז וביארו רש""י את מחלוקתם שבדקה עצמה בשיעור ווסת)"	"טהורה דתלינן הרגשה זו בשאר מקרים.<br>חוות דעת אפ' אי בדקה עצמה תוך שיעור ווסת, לפלתי אי בדקה עצמה תוך שיעור ווסת ולא מצאה כלום טהורה.&nbsp; ויש להקשות דכל מה דמצאנו דמהני שיעור זה הוא לענין לברר אי הדם היה בשעת תשמיש או לא היה בשעת תשמיש, אבל לענין לחוש אי הדם נימוק או נתקנח לא מצאנו, וביאר הרב יגר דפלגי רב ושמואל אי בדקה עצמה לאחר ווסתה ולא מצאה דם אי לרב טהורה ולשמואל טמאה וביאר ר""ז את פלוגתתם שבדקה בשיעור ווסת לזמן וסתה ולרב כיון שלא מצאה אמרינן דלא היה דם ולשמואל אפ' שלא מצאה חישינן שמא היה, ופסקינן כרב באיסורי ומוכח דשיעור וסת הוא מברר אי היה דם. (אמנם נפסק להלכה שוסתות דרבנן אבל מ""מ חזינן דסברא זו נכונה."	סימן קצ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סעיף א- בדינו של התרומת הדשן, באר איזה הרגשה כתב התרומת הדשן, ומה הדין אי לא מצאה דם ומדוע, ומה הדין אי מצאה מראה לבן או גל""ע צהוב."	פתיחת פי המקור, טמאה דחישינן שמא נקנח או נימוק, טהורה.	סימן קצ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אי הרגישה פתיחת פי המקור, ובדקה בעד שאינו בדוק ומצאה מראה טהור ובתוכו מראה טמא פחות מגריס, יש בהא ג' שיטות באר מה סברו ומה טעמיהם (תשובות גבעת שאול, חוות דעת והוציא מכח זה עוד דין , חת""ס ויש לו ב' תשובות, ואמר דזהו רק בהרגשה מסוימת)<br>רמז- גבעת שאול אומר דבר פשוט, חוות דעת אמר סברא של רוב, והביא ראיה שיש כזה רוב, ואמר לפי זה מה הדין אי בדקה בעד ומקצתו נאבד באר המקרה, ואמר כלל מתי טהורה.&nbsp; חת""ס (תשובה סימן ק""נ) אמר דעה שלשית רמז טעמו הוא משום החזקה יש לאשה.<div>מה הדין אי הרגישה ובדקה בעד שאינו בדוק ונמצא עליו רק מראה טהור (חת""ס, ודייק איך מתנסח)</div><div>מה הדין אי הרגישה זיבת דבר לח, באופן הנ""ל ובאופן שהיה רק דם. (חת""ס)<div>מה דינה של סתם כותנת לענין מראה טהור האם חשיב בדוק או אינו בדוק (ב' תשובות בחת""ס)</div></div>"	"גבעת שאול-סבר שטהורה<br>חוות דעת-סבר שטמאה כיון שרוב המראות שיוצאת מהמקור הם מראות טמאות, והביא ראיה לזה דהרי אי לא מצאה כלום טמאה ואמאי לא אמרינן שיצא מראה טהור אלא מוכח דרוב המראות שיוצאת טמאות, ואמר דאף אי בדקה בעד ומקצתו נאבד ונמצא עליו מראה טהור שטמאה, ואמר כלל דבשביל ליטהר צריך שיודעת בברור שלא ראתה על העד רק מראות טהורות.&nbsp;&nbsp;<br>חת""ס-אמר יש להחמיר ונראה דהוא ספק, וביאר דהוא ספק דמיד שהרגישה אבדה לה חזקת טהרה שלה, ודיבר באופן שבדקה בכותנת שלה או בעד שאינו בדוק ועל שניהם אמר דהוא ספק. ואמר דאי הרגישה הרגשה של זיבת דבר לח טהורה, אפ' אי מצאה על הכותנת רק מראה טמא. ובתשובה בסימן ק""פ כתב דבעד שאינו בדוק טמאה, ואפ' לא מצאה עליו רק מראה טהורה צ""ע להקל, ובכותנת דמראות כשרות לא מצויות בו טהורה, בתשובה הראשונה אומר על סתם כותנת דטמאה ובתשובה השניה אומר דטהורה."	סימן קצ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סיכום הפתחי&nbsp; תשובה אות ז'<br>בדינא דהתרומת הדשן דאשה שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם טמאה, מה הדין אשה שבחזקת מסולקת דמים (כגון מעוברת ומניקה) והרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה ולא מצאה כלום, ומדוע (תורת שלמים ס""ט, חתם סופר, והאם החתם סופר ראה את הס""ט)<br>האם יש שיטות שמקילות בהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום, ומה הדין לאותם שיטות אי בדקה בעד שאינו בדוק ומצאה טיפת דם כחרדל (תשובת אא""ז פנים מאירות) ומה הדין לאותם שיטות אי מצאה גם מראות טהורות (פתחי תשובה ואמר זאת אף בדעת החוות דעת לעיל)<br>הגיע שאלה לפני הנודע ביהודה אשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה תוך שיעור ווסת והניחה העד עד הבוקר ובבוקר לא מצאה כלום, מה פסק הנודע ביהודה ומדוע .<br>איזה ב' דינים למד הפתחי תשובה מהנודע ביהודה (רמז-אחד במחלוקת פלתי והחות דעת הובא לעיל, ואחד הפתחי תשובה למד דאירי בעד שאינו בדוק)<div>בנו של הנודע ביהודה העמיד דינו של התרומת הדשן שהרגישה ב' הרגשות בדוקא אלו הרגשות הם.<br>בא שאלה לפני הנודע ביהודה, אשה שמסופקת אי הרגישה הרגשה דלא יודעת אם זה מתוך חלום או באמת, מה פסק הנודע ביהודה ומדוע (רמז-למד בתרומת הדשן משהו ויל""ע אי כמו השו""ע , ואמר דהוא דוקא בימי טהרה אבל בימי ספירה יש לעיין.</div>"	"תורת שלמים וס""ט-טהורה דתלינן שיצא מראה טהור דהוא יותר מסתבר שיצא להם מראה טהור כיון דהם מסולקות דמים, לחתם סופר טמאה, אמר הפתחי תשובה שהחתם סופר לא ראה את הס""ט בזה.<br>כן, אמר תשובת אא""ז פנים מאירות שתיהיה טמאה דכיון דמצאה טיפת דם גרע טפי, אמר הפתחי תשובה שתיהיה טהורה דיכולה לתלות ההרגשה במראה הטהור והדם במאכולת, ואמר אף בדעת החוות דעת שהחמיר בעד שאינו בדוק לטמאות את האשה אף אי נמצא מראה טהור, כיון שכל מה שאמר בוא לדעת השו""ע שיש לטמאות אבל לדעות שלא מטמאים יקל.<br>טהורה דיותר מסתבר לומר שהיה מראה טהור ונתיבש על העד מאשר שהיה דם ונימוק קודם שבדקה כרגע.<br>כל מה דטיהר הוא משום הסברא שיותר רחוק לומר שהדם נימוק מאשר שהמראה הטהור התיבש ומשמע דאי ראתה סמוך לבדיקה באפן שלא יכול להתיבש תיהיה טמאה וזה כשיטת החוות דעת, ועוד התפתחי תשובה למד שמדובר שבדקה בעד שאינו בדוק ומוכח דסבר דבעד שאינו בדוק מצאה דם טמאה.<br>בפתיחת פי המקור ובזיבת דבר לח<br>טהורה דלמד בתרומת הדשן מכח שאלות שהיו לו שהאשה טמאה מספק, וא""כ הוה ספק ספיקא, ואמר דמכח ספק ספיקא ישלהר בימי טהרה אבל בימי ספירה אמר שיש לעין בספרו"	סימן קצ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין קטנה שלא הגיע זמנה לראות לענין כתם על בגדים (כו""ע) ולמה (ב""י הביא לשון הגמ' באיזה אופן טהורה והביא פ' רש""י במה תולים את הכתם, ולמה רבנן לא גזרו)<br>מה הדין קטנה שלא הגיע זמנה לראות לענין ראיה שודאי מגופה ולא הרגישה (מובא בפתחי תשובה, מבואר בש""ך לחם חמודות ומנחת יעקב, חוות דעת)<br>מה הדין קטנה שלא הגיע זמנה לראות ונמצא דם על גופה (ב""ח ואיך מביא ראיה מלשון הגמ' שהביא הב""י לעיל, איך דחה אותו הש""ך רמז מצורת הדברים בטור)<br>קטנה שלא הגיע זמנה לראות ויש לה בעל מה דינה לענין כתם (רש""ל ומהיכן מביא ראיה, רמז משהו שיש בלילה הראשון, איך דחה הש""ך את הראיה של הרש""ל (רמז לפי הרא""ש שאמר ב' טעמים למה טימאו את האשה לאחר דם בתולים, רמז או בקאים או משהו עם יצר) מה היה המנהג לרש""ל ולש""ך, ומה אמר הש""ך שנראה מדברי הרש""ל בענין המנהג, והאם שייך על דבר לא מצוי מנהג הביא רמב""ם וכסף משנה בזה, ואיך דחה לפי זה את הרש""ל. והאם הרמ""א היה צריך לכתוב את דינו של הרש""ל והאם כותב.)<br>האם פוסקים כמו הרש""ל (ש""ך, ט""ז)"	"טהורה, הביא לשון הגמ' שאפ' סדנים שלה מלכולכים בדם טהורים, והביא פ' רש""י דאפ' לא עברה בשוק של טבחים תולה בעברה ולאו אדעתיה, ורבנן לא גזרו עליה כיון שאין דמה מצוי.<br>אמר שמבואר בש""ך שטהורה וכן אמרו הלחם חמודת ומנחת יעקב, והחוות דעת למד שטמאה.<br>ב""ח טמאה דכתוב סדינם שלה מלוכלכים בדם ולא גופה מלוכלך בדם, שהטור כתב מדאוריתא האשה לא טמאה אלא עד שתרגיש ורבנן גזרו על קטנה וגזרה זו לא שיכת בקטנה שלא הגיע זמנה לראות, וא""כ היא חוזרת לדין תורה שאינה טמאה אלא בהרגשה. (ומטעם זה אף מבואר בש""ך לא כמו החוות דעת בשאלה הקודמת.<br>רש""ל טמאה וצריכה למנות שבעה נקיים ומביא ראיה שהרי אפ' לדם בתולים מונים שבעה נקיים, שהרא""ש אומר שהסיבה שמטמאים דם בתולים דלא הכל יודעים מי נחשב קטנה ומי נחשב גדולה ועוד דהיצר של החתן תוקפו וטעמים אלו לא שיכים בכתם.&nbsp; לרש""ל היה מנהג לאסור הקטנה והש""ך אמר שאין כזה מנהג, ואמר עוד שאף מדברי הרש""ל נראה שכל המנהג הוא דוקא בדם בתולים, הביא הש""ך מהרמב""ם ומהכסף משנה שלא שייך מנהג על דבר לא מצוי וקטנה נשואה שיש לה כתם הוא לא מצוי, כן והוא לא כותב.<br>הש""ך לא פוסק הכרש""ל והט""ז נראה שפוסק אותו"	סימן קצ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תינוקת שלא הגיע זמנה לראות כמה פעמים צריכה לראות בשביל שנטמא אותה טומאת כתם (ר""ח רמב""ם רשב""א, רמב""ן תוס' ורש""י)<br>את מי הטור מביא בתור סתמא, וכמו מי פסק השו""ע<br>חלקו חזקיה ור' יוחנן בענין זה באר מה חלקו, וכמו מי פסקינן ולמה (רשב""א) באר לפי מי חלקו (הדעות הנ""ל)&nbsp;<br>למה לפי רש""י ותוס' הנידון לא על כתם בין ראיה ראשונה לשניה (ב""י, ומה הם מפרשים בעצמם) ולמה מובן איך הגיעו לד' ראיות<br>לרשב""ג כמה ראיות צריך בשביל לקבוע ווסת של הפלגות וכמה צריך בשביל להחזיק את האשה לרואה ולמה יש חילוק בינהם (ב""י)"	"לר""ח ולרמב""ם ולרשב""א ג' ראיות, לרמב""ן רש""י ותוס' ד' ראיות.<br>את הר""ח לאחר ג' ראיות חוששת לכתם<br>האם כתם בין ראיה שניה לשלשית מטמא, כמו ר""י שטהור כיון שר""ש בן יהוצדק וכל נחותי ימא אמרו כדבריו, לפי הר""ח כרשב""ג ולפי רש""י כרבי.<br>ב""י ביאר כיון שאמרו שהראיה הראונה מקרה ועראי ואינה ראויה להצטרף, הם פרשו דבראיה דמחזיקינן לה לא מטמאים אותה בזה ובדעת ר' יוחנן ביאר רש""י דרבנן לא גזרו כתמים עד שהאשה בעצמה טמאה למפרע, כיון שאמרו סברא זו אף לרשב""ג.<br>ד' ראיות ובסוגין ג' והחילוק דהתם צריך לקבוע ג' הפלגות ובעינן בשביל זה ד' ראיות והכא בעינן לקבוע ראיות."	סימן קצ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתב הטור היתה שופעת אפ' כמה ימים או שהיתה מדלפת טיפין טיפין בלא הפסק כמה ראיות זה נחשב(כו""ע)<br>יש להקשות על הטור והשו""ע שאמרו שיש ב' אופנים או שופעת או מדלפת, שבגמ' מבואר שא""א לומר ששופעת כנהר, באר קושיא זו.<br>ביאר הב""ח ביאור והוא חידוש להלכה, באר ביאורו (רמז אמר שהמשך השו""ע שכתוב אבל אם פסקה הולך רק על מדלפת) <br>הט""ז דחה את הב""ח באר דחיתו (רמז הוא מפשטות לשון הגמ') וביאר הטור והשו""ע כפשוטו באר זאת (רמז בשו""ע כתוב כמה ימים ורש""י בגמ' כותב משהו אחר)<br>כמו מה פסק הש""ך"	"חשיבא ראיה אחת<br>הרי הגמ' אמרה שא""א לעמיד ששופעת הוא כנהר וביארה ששופעת הוא מדלפת ולמה הטור והשו""ע מביאם זאת בתור ב' אופנים.<br>ביאר שכונת הטור שופעת הוא בהפסקות, ומה שמהני הפסקה להחשיב לב' ראיות הוא דווקא במדלפת. והוא חידוש להלכה שחשיב ראיה אחת.<br>שכתוב בגמ' דפוסקת דינה כב' ראיות וזה הולך על בין על שופעת ובין על מדלפת, שכל מה דהגמ' אמרה שלא שייך לומר ששפעה כנהר הוא דווקא שבעה ימים (דכן לשון רש""י התם ששפעה שבעה ימים) אבל ב' ימים או ג' שפיר שייך לומר ששפעה וזה כונתם, ובאמת הוא אופן שלא מוזכר בגמ'.<br>הביא את הש""ך ונראה דפסק כמהו."	סימן קצ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אי היתה שופעת או מדלפת, ופסקה וראתה ביום אחד ג' ראיות ע""י הפסקה (רש""י ורשב""א, רמב""ם)<br>באיזה אופן לשיטת הרמב""ם חשיב ב' ראיות<br>מה מביא הטור (רמז מביא אחד) מה מביא השו""ע (רמז מביא סתמא וי""א) אמר הרמ""א להחמיר לכתחילה כסברא ראשונה"	"לרש""י והרשב""א חשיבא כג' ראיות לרמב""ם חשיבא ראיה אחת<br>אמר שכל ראיה של וסת הוא ראיה אחת, בעין לב' וסתות.<br>את רש""י והרשב""א,&nbsp; השו""ע מביא בסתמא את רש""י ומביא י""א דבעינן שהראיות יהיו בג' וסתות. אמר להחמיר לכתחילה כסברא ראשונה"	סימן קצ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם יש חילוק לענין גזרת כתמים בין בתולה לבעולה (כו""ע)<br>איך הגמ' במארת את מה שכתוב בבריתא שאחד מד' נשים היא בתולה (ב""י) ולפי""ז מה הכונה ברמב""ם שכתב בתולה (ב""י)<br>מה הדין אי ראתה מחמת נישואין או לידה (ב""י מביא רמב""ם)"	לא<br>שלא ראתה דם בימה והכונה לבתולת דמים, שמתכון לבתולת דמים.<br>חשיבא בתולה	סימן קצ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מאיזה גיל יש לקטנה כתם (כו""ע)&nbsp;<br>מה הדין אי הקטנה הביאה שערות לפני שתים עשרה שנים ויום אחד (ב""י הביא את דברי רבא)&nbsp;<br>מה הדין אי בדקוה ואין לה שערות, לענין דינא דאוריתא ולענין דרבנן. ומה כתמים נחשבים&nbsp;<br>האם בכתמים בעינן לשנים וסמנים או רק שנים מספיק (ב""י הביא מרש""י, ומשאר ראשונים) לשיטות שבעינן שנים וסמנים האם צריך לבדוק את האשה אם יש לה סימנים (טור) ומדוע (ב""י מביא דברי רבא)"	"מגיל 12 ויום אחד<br>תוך הפרק כלפני הפרק ואמרינן שומא בעלמא נינהו<br>דאוריתא חישינן דלמא נשרו, דרבנן לא חישינן , כדינא דרבנן.<br>לרש""י שנים לבד מספיק לשאר הראשונים בעינן אף לסמנים, לא כיון שיש חזקה דרבא דאמרינן דבסתא הביאה ב' שערות."	סימן קצ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה ג' פעמים ופסקה מלראות שלוש ענות שהם תשעים יום, מה דינה לענין כתמים, ומה ההגדרה שלה (טור ומחבר) ועד מתי טהורה<br>המקור של הטור הוא מהרשב""א מהבריתא בדף ט: בתינוקת שלא הגיע זמנה, ויש בדבר ב' חידושים שלא מבוארים בבריתא באר מהם (רמז הבריתא הולכת לפי מ""ד מסוים, זה מדבר לעניין טומאה אחרת)<br>אי לאחר הג' ענות ראתה ג' ראיות רצופות מה דינה באותם ראיות לענין כתמים, ומה דינה על מכאן ולהבא,&nbsp;<div>ואי לאחר הג' ענות ראתה רק פעם אחת והפסיקה עוד ג' ענות ואח""כ ראתה ג' רצוף מה דינה באותם ראיות, ומדוע.&nbsp;</div><div>מה הדין קטנה שראתה ג""פ הפסיקה ג""פ ראתה ג""פ והפסיקה ג""פ, מה דינה לענין ראיות שתראה מכאן ולהבא לענין כתמים (ב""י בשם הרשב""א, ומה יש להקשות על הציור השני של הרשב""א דאולי רבנן לא מודים לזה באר מדוע)</div><div>האם יש חולק על הדין שתינוקת שהגיע זמנה לראות כתמה טמא (ב""י מביא רשב""א שמביא שיטה כזו)</div>"	"טהורה, חוזרת לקדמותה, עד שתראה ג' פעמים.<br>א'-הבריתא הולכת לפי ר' אלעזר שאמר שגדולה שהפסיקה ג' ענות לא מטמאה בראיה הבאה מעת לעת והחידוש הוא שאף רבנן שחלוקים עליו בגדולה מודים בקטנה שחוזרת לקדמותה. ב'-הרי הבריתא אומרת שלא מטמאה מעת לעת ולא מדברת על כתמים אבל הרשב""א דימה אותם לענין זה וכן הרב המגיד.<br>טהורה כיון שחזרה לקדמותה, ומכאן ולהבא תיהיה טמאה,&nbsp;<div>ראיה ראשונה טהורה ראיה שניה מטמאה כתמיה ומעת לעת כיון דהוה כגדולה שהפסיקה לראות.&nbsp; ויש להקשות כיון דהפסקה זו לא מחזירה אותה לקדמותה מאן לימא לן שרבנן מודים לזה דהוה כהפסקה של גדולה.<br>הרשב""א הביא כזו שיטה אבל דחה אותם</div>"	סימן קצ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הגודל שגזרו (הלשון של הטור והמחבר דלא גזרו) בו טומאת כתמים, ומדוע, מהו גודל גריס בעדשים, ובשערות, והיכן נמצאים השערות שמשערים בהם (רמ""א וביאר הש""כ מה החידוש בזה)<br>גבי מה נאמר הדין שגריס הוא גודל מסוים של עדשים, ומה זה קשור לסוגיין. (ב""י)<br>מה הדין אי נזדמן לה גריס יותר גדול, (טור בשם הרמב""ן ומחבר) ומדוע (ב""י בשם הרשב""א, וט""ז)<br>בימנו האם בקאים בגודל גריס, ומה צריך לעשות (יראים אמר חידוש ושאר הפוסקים לא הביאו אותו וכנראה לא סברו אותו)<br>אמר הר""א ממניץ וס""ט ששיעור גריס שרבנן אמרו לא כ""כ ברור, באר למה (ב' אופנים אחד להחמיר ואחד להקל) איך צריך להתנהג למעשה ומדוע (ס""ט אומר ב' צדדים ומה אומר בסוף)<div>מה נוהגים למעשה (בשם הרב של סדר ג')</div>"	"גריס ועוד, דאי פחות מכן תלינן במאכולת, 9 עדשים, כל עדש 6 שערות וזה יוצא ביחד 36, בגופו של האדם, והחידוש דמשערים אפ' את הרווח שיש בין השערות.<br>גבי נגעים מה הגודל של הנגע, דמשם לומדים דזה שיעור הגריס.<br>תולה בו, ב""י הביא כיון דשיעור גריס של כתמים להקל, וט""ז ביאר דשמא יש כינה יותר גדולה.<br>לא ולכן צריך להיזר לפי שיקול הדעת ואי נראה שאין ראוי לתלות לא תלינן. ושאר הפוסקים לא הביאו אותו וכנראה לא סברו אותו.<br>כיון דלפעמים הכתם הוא עב שיכל להמרח על גודל יותר מגריס, או דלפמים הוא קטן ונראה גדול כיון שהתערבב עם לכלוך שיצא מגוף, או שיש להקל דשיעורי חכמים נאמרו בלא פלוג, או שהכל לפי ראות עיני המורה.<div>דמחמרים בכתם שנראה שהוא עב.</div>"	סימן קצ סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אי הרגה פשפש או הריחה ריחו ומצאה כתם עד כמה יכולה לתלות (כו""ע, ולאיזה תליה זה דומה רא""ש,) ומה הדין אי לא הרגה ולא הריחה ריחו<br>במקומות שמצוי בהם פשפשים האם תולים בהם, ובמה תלוי נידון זה (רשב""א, בדעת הרא""ש יש לב""י ב' צדדים, הרב המגיד בדעת הרמב""ם)<div>בהנ""ל כמו מי פסקינן להלכה (ב""ח, ט""ז וש""ך)&nbsp;&nbsp;<br>מה הדין אי הרגה ומוצאת ב' תורמסים (טור) מה המקור של הטור&nbsp; (ב""י רמז משהו עם ציפור)&nbsp;</div><div>מה הדין אי הריחה פשפש ומוצאת ב' תורמוסים, ולמה יש סברא לחלק בין הריחה להרגה, ולמה אין נראה להקל (ב""י רמז מאכלת)&nbsp;<br>האם בשביל לתלות בפשפש בעינן שיהיה אורכו כרחובו מה הזכירו הטור ומחבר,&nbsp; ב""י מביא רש""י, ורשב""א (רמז הם חלקו בזה גופא) מה אמר הט""ז שמבואר בב""י (רמז, כמו הרשב""א)</div><div>מהו גודל תורמוס (ט""ז) לא חובה.</div><div>שאל הס""ט כיון דפסקינן בסעיף כ""ו דהתעסקה בגריס תולה ב' גריסים אחד משום מאכולת, אף הכא בנמצא עליה תורמוס ועוד צריכה להיות טהורה, באר קושיתו, ונשאר בזה בצ""ע.</div>"	"עד כתורמוס, דדומה להתעסקה בכתמים ועברה בשוק של טבחים, אבל אם יש כתורמוס ועוד היא טמאה, לא תולה<br>נידון זה תלוי אי מחלוקת ר' חנינא בן אנטיגנוס ורבנן היה במקום שלא מצוי פשפשים אבל במקום שמצוי פשפשים תולים לכו""ע, או שהנידון הוא אף במקום שמצוי והסיבה שרבי חנינא בן אניגנוס מטמא כיון שלא מצוי שתהרוג פשפש ולא תריח ריחו, והרשב""א כתב במקום שמצוי פשפשים תלינן, והב""י הסתפק בדעת הרא""ש, והרב המגיד כתב בדעת הרמב""ם שכיון שלא הזכיר דתלינן בפשפש מוכח דסבר דלא תלינן.<div>הב""ח פסק כהרמב""ם שלא תלינן, הש""ך והט""ז פסקו כהרא""ש.<br>טמאה, מהא דב' נשים שהתעסקו בציפור ונמצא דם על שניהם כל אחת בגודל של סלע דא""א לומר שהציפור התיזה על שניהם וכן הכא הרגה פשפש אחד וא""א לומר שהרגה שנים, אמר הב""י שיש לתלות כיון שלא יודעת שהיה כאן רק אחד ויכול להיות שהיה כאן כמה פשפשים וזה מה שהריחה, כיון דבמאכולת תלינן רק במאכולת אחת אפ' שמאוד מצוי שיהיה הרבה וא""כ לא שנה.<br>הטור והמחבר לא הזכירו כלל זה דבעינן שיהיה ארכו כרחובו ונראה דלא סברו זאת, רש""י בשביל לתלות בעינן שיהיה אורכו כרחבו, ולרשב""א לא צריך שיהיה אורכו כרחבו בשביל לתלות. אמר הט""ז שמבואר בב""י שלא בעינן אורכו כרחבו.</div><div>מין קטנית עגולה ורחב כמעה.</div><div>אף הכא נימא דהרגה פשפש הוה כנתעסקה בכתמים, ונתלה בה עוד אף גריס משום מאכולת, ואמאי אמר המחבר דתולים בה עד גריס ועוד, ונשאר בצ""ע.</div>"	סימן קצ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"<div>רב ירמיה הסתפק בד' אופנים מה הדין באר מה האופנים, הוכיח הש""ס מהא שכתוב בבריתא על בשרה ספק טהור ספק טמא טמא, מאי לאו כה""ג, ודחה לא דילמא דעביד כרצועה, באר את הראיה שהביאה הגמ', והאם דחית הש""ס הוה דחוי בעלמא או הוה דחיה אמתית, ולמה לומר כך (2 רשב""א ורא""ש מובא בב""י)&nbsp;<br>הקשה הרא""ש מה החילוק בין שורה לרצועה, מה ביאר, והביא את פ' הרשב""ם שפ' באופן אחר<br>איך ביארו ר""א ורבתנו הצרפתים את הספק בטפי טיפין, ואיך ביאר הרשב""א בשם רבו, אמר הרשב""א דמשמע מהגמ' כדבריו, באר למה (רמז זה מהסדר של הגמ'), מה אפשר להקשות לב' הביאורים מהבריתא כתם ארוך מצטרף טפי טיפין אינם מצטרפים ומה יש לישב.<br>איך ביאר הרא""ש את הספק של הגמ', ואיך העמיד את הבריתא שטפי טיפין אין מצטרפים, ומדוע מעמיד כך וכמו מי משמע שסבר, ואיך אמר הב""י שאפשר לדחוק את דבריו, ומה אמר על דחיקות זו.</div><div>מה הדין אי יש על בשרה טפי טיפין בענין שאי נצרפן יהיה יותר מגריס ועוד (טור אמר דעה אחת, מחבר הביא מחלוקת, מה פסק הב""ח, מה סבר הרשב""א בשם רבו הובא בב""י, ורמז לרשב""א חשוב טוב על מה היה הספק של הגמ')</div><div>ומה הדין אי הדם נמצא על בשרה בצורה משונה ומדוע (טור ומחבר) ולפי טעמו של הטור מה יוצא אי נמצא על חלוקה.</div>"	"כשיר כשורה טיפי טפין לרוחב ירכה, דיחוי בעלמא הרשב""א ביאר כיון דכתוב דלמא הרא""ש ביאר כיון דהלשון בבריתא מיותר שהיה צריך לכתוב על בשרה ספק טמא.<br>שורה היא עשויה טפי טיפין והספק של הגמ' בטפי טיפין הוא אי נמצא בצורה משונה. ששורה הכונה שיש ארבע שורות לאורך הרגל.<br>האם טפי טיפין מצטרפים לענין גריס ועוד, איירי בגודל יותר מגריס והספק כיון דהוא נמצא בצורה משונה אולי יוכיח שלא בא מגוף האשה. הש""ס עוד לא עסק בשיעורי כתמים אלא רק במקום שבו הכתם צריך להיות ואין סבר לומר שהסתפק בדבר שעוד לא עסק בו. לביאור ר""א ורבתנו הצרפתים קשה שכתוב שלא מצטרף, וביארו דהתם אירי שנמצא על החלוק ובו לא מצרף והכא אירי שנמצא על בשרה.&nbsp; לביאור הרשב""א קשה שכתוב טפי טיפין אין מצטרפין משמע שרק לא מצטרפים אבל אי איכא בהם יותר מגריס מטמאים, וביארו דהתם איירי בטיפין שעל חלוקה שהוא עשוי להתפך לכל הכיונים ולכן טפי דמים יותר מגריס מטמאים אבל הכא אירי על גופה שאין סיבה שיהיה בצורה של טפי טיפין.<br>אירי שהיה בשינוי והנידון אי השינוי גורם לומר שלא בא מגופה, אירי שנמצא על חלוקה כיון שעל בשרה לא תלינן בדם מאכולת, משמע דסבר כהרמב""ם דעל בשרה אפ' פחות מגריס טמא דלא תלינן בדם מאכולת, שכונתו דאין לתלות בדם מאכולת בבשרה כמו שיש לתלות על הבגד כמו שיטת תוס', שהוא דחוק ופשטא דלישנא לא משמע כלל<div>לטור טמאה המחבר הביא בסתמא דבעינן גריס ועוד והביא י""א דעל בשרה מצרפים וטמאה, פסק הב""ח כאותם י""א, לרשב""א בשם רבו טהורה.</div><div>טמאה דכל על בשרה אנו תולים להחמיר על חלוק צריך להיות טהור.</div>"	סימן קצ סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה דבעינן שיעור גריס האם הוא רק בחלוק או גם בבשר (המחבר מביא ב' דעות באר מה הם ומי הם, ומה מביא בתור סתמא)<br>כמו מי נפסק להלכה, תורת שלמים והוכיח זאת מלשון השו""ע ב""ח, ש""ך והוכיח זאת מהגמ' (רמז מהגמ' על בשרה ספק טמא למסקנא של הגמ') ודחה התורת שלמים את הוכחתו (רמז יש בבשרה עוד חידוש) ודחה עוד דחיה (רמז דאף אי אין חידוש הרא""ש כתב משהו על תרוץ הגמ') באר דברים אלו&nbsp;<br>כמו מי נפסק להלכה שב יעקב בשם מהר""א ברודא, ס""ט שהעושה משהו לא הפסיד, באר דברים אלו.<br>לשיטת הרמב""ם אי נמצא בבשרה ובחלוקה כתם פחות מגריס האם האשה טהורה או טמאה (ס""ט, חו""ד) ואי נמצא אף לא כנגד הכתם שעל בשרה (ב""י, וכן משמע בספר תפארת למשה, חו""ד)&nbsp;"	"דעה א' והיא כל הראשונים גם בכתם בבשרה בעינן שיעור גריס, דעה ב' והיא שיטת הרמב""ם ויש אחרונים דנוקטים שהיא דעת הרא""ש דעל בשרה לא בעינן לשיעור גריס. ומביא את דעה קמא בתור סתמא.<br>תורת שלמים אמר כמו דעה ראשונה, מהא דהשו""ע ביא זאת בתור סתמא, ב""ח כמו דעה קמא, ש""ך כמו הרמב""ם והוכיח זאת מהגמ' דהעמידה את המשנה על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא כגון שעביד כרצועה והרי כתוב בבריתא שיש חילוק בין בשרה לחלוקה ואי אירי בכתם כרצועה אין חילוק בניהם אלא מוכח דהוא אף פחות מגריס וזה החידוש שעל בשרה טמא, ודחה התורת שלמים דהרי הש""ס העמיד שעברה בשוק של טבחים ועל בשרה אינה תולה בשוק ובחלוקה תולים, ודחה עוד דהרי שיטת הרא""ש כהרמב""ם והוא ביאר שהתרוץ של הגמ' הוא שינוי דחיקא וא""כ יש חידוש בגמ' דטמאה אף בכתם שיש בו צורה משונה.<br>יש להחמיר כהרמב""ם, המקל כהב""ח לא הפסיד.<br>ס""ט טהורה דמה שיש על חלוקה תלינן במאכולת ואמרינן דמאותו מאכולת בא אף על בשרה, לחו""ד טמאה. לב""י טהורה דדרך החלוק להתפך לכל הכיונים לחו""ד טמאה."	סימן קצ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אם במקום אחד אין כגריס אבל יש הרבה טיפין שאי נצרפן יש גריס ועוד, מה הדין אי נמצא על בשרה או על חלוקה ומדוע&nbsp; (מחבר מביא סתמא ואח""כ מביא י""א)<br>האם הדעה השניה מסתדרת עם הדעה הראשונה לעיל בסעיף ו' (בענין האם בבשרה בעינן שיעור גריס) ש""כ בשם לבוש.<br>כתם על בית יד של נשים במקום הקמטים האם דינו כטפי טיפין או ככתם אחד, מה הדין אי לא תפור (מכריע) ומה הדין אי תפור (מסופק באר מדוע) באר דברים אלו."	"מביא בסתמא שלא מצטרף ותלין במאכולות, ומביא י""א שבבשרה מצטרף.<br>כן.<br>אי לא תפור הוה כטפי טיפין, ואף אי תפור יש לספק כיון דסו""ס יש אויר שמפריד&nbsp;"	סימן קצ סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"<ol>
<li>מה כתבו הטור והשו""ע בעינן ב' נשים שהתעסקו בציפור ונמצא על שניהם דם כסלע.</li>
<li>&nbsp;הש""ס התם הקשה (על ציור אחר) למה הראשונה נאמנת לומר שבדקה את החלוק לטמאות השניה הרי בשני נשים שהתעסקו בציפור שניהם טמאות, וביאר תוס' איך אירי , באר ביאור תוס'(רמז זו אחר זו) , איך ביארו הב""ח ואיך ביארו הט""ז.&nbsp;</li>
<li>מה חידש הב""ח להלכה, מכח תוס' הנ""ל.</li>
<li>היכן מצאנו את הדין שיש חילוק בין בזה אחר זה לבבת אחת 4 (הדרישה מביא 2 של דרבנן הט""ז מביא 2 של דאוריתא)</li>
<li>מה דעת הדרישה בבאו בזה אחר זה בסוגיא של ציפור והביא ב' טעמים לדבריו. (רמז דאוריתא, יכול להיות שניהם טמאים)</li>
<li>מה דעת הט""ז בנידון זה, ואמר שמשמע כן בפוסקים.</li>
<li>הט""ז לא הסכים עם ב' הטעמים של הדרישה מכח ב' סברות שנות באר מדוע.</li>
<li>איך ביאר הט""ז את דבריו.</li>
<li>איך ביארו החוו""ד.</li>
<li>מה הדין לט""ז אי השניה שהתעסקה היתה כותית (תפראת למשה מובא בפרדס רימונים)</li><li>יסוד הדברים העולה מהנ""ל באר האם תליה צריך להיות מסתברת (לא לפי החו""ד ולפי החו""ד)</li><li>יש להקשות על הט""ז שהרי בשומרת יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה לרשב""ג תולים בה וביארו הראשונים משום סברת תולים קלקלה במקולקל והתם זה לא תליה המסתברת. מה יש לבאר בזה. (רמז הגדר טוב מה הספק הכא ומה הספק בציפור, ואיכא סברא של הרב שוטלנד שכתם גורם איסור רק על אשה אחת)</li><li>ביאר החזו""א (תערובות סימן ל""ט) הטעם דתולה בנדה או בשומרת יום או משום ספיקא דרבנן לקולא ואי שתיהם טהרות א""א לטהר משום ספיקא דרבנן כיון דרבנן לא יכולים לטהר ודאי איסור ואחת מהם ודאי אסרה,&nbsp; לכאו' הוא לא מסתדר עם הט""ז מה יש לבאר שהוא יסתדר. ועוד יש להקשות דהרי כל גזרת כתמים נאמרה על מצב של ספק ודחוק לומר דבספק מסוים החמירו ובספק מסוים הקילו(רמז הביאור הוא כמו בשאלה הקודמת)</li><li>לפי הנ""ל למה אי יש על החלוק של שומרת יום וסופרת שבעה שלא טבלה ב' כתמים איכא סברא שיהיה דין שונה ולמה באמת אין (רמז לפי ביאורו של הרב שוטלד, ולמעשה לא לפי החו""ד)</li>
</ol>"	"<ol>
<li>דטמאות.</li>
<li>מדובר שהתעסקו אחת אחר השניה ואילו הראשונה היתה נשאלת לבד היתה טהורה, הב""ח ביאר אפ' אי נודע לב""ד שהתעסקה השניה מ""מ כיון שהראשונה באה לב""ד לבד היא טהורה, הט""ז ביאר דאירי באופן שהשניה לא התעסקה אבל אי התעסקה אפ' שבאו בזה אחר זה היא תיהיה טמאה.</li><li>דמה דכתבו הטור והשו""ע דשניהם טמאות הוא דוקא אי באו בבת אחת אבל אי באו בזה אחר זה הראשונה טהורה (לא כותב בעצמו אבל לכאו' ה""ה אף לשניה)</li><li>הביא הדרישה גמ' בפסחים דף י ב' בתים בדוקים מחמץ ויש ערמה של חמץ לפני הבית והגיע עכבר ולקח חמץ מהערמה ונכנס עם החמץ לבית ולא יודעים לאיזה בית שאי באו בבת אחת חיבים לבדוק שוב ואי באו בזה אחר זה לא צריך לבדוק שוב. והביא עוד השו""ע בסימן קי""א כתב היו לפניו ב' קדרות אחת של התר ואחד של איסור וב' חתיכות אחת של התר ואחת של איסור ונפלו החתיכות לתוך הקדרות דאמרינן באיסור דרבנן שהטמא נפל לטמא והטהור לטהור. הביא הט""ז טמא וטהר שעברו בב' שבלים שהוא טמא מדאוריתא, ועוד בכתובת גבי שבויה מבואר דבבת אחת טמאים ובזה אחר זה טהורים.</li><li>אף בזה אחר זה יהיו טמאות דכל מה דמצאנו דבזה אחר זה טהורות הוא דוקא בדרבנן כגון חמץ או ב' קדרות אבל באיסור מדה דארויתא לא מצאנו, ועוד דלא דומה לב' קדרות דהתם אחד ודאי טהור ואחד ודאי טמא משא""כ הכא דיכול להיות שניהם טמאים דעל כל אחד ניתז חצי מדם הציפור והחצי השני הוא ראיה מגופה.</li><li>כמו הדרישה שאף בזה אחר זה האשה טמאה ואמר דכך משמע ספוסקים מהא דלא חילקו בזה משמע דתמיד טמאה.</li><li>אמר שאמרוים חילוק של בזה אחר זה לבבת אחת אף בדינים דאוריתא כגון טמא וטהור וכגון אשה שבויה בגמ' בכתובת, ועם הטעם השני אמר שהיא לא סברא נכונה דאולי יש על כל אחד רק חצי מדם הציפור כיון דאי איכא במה לתלות תלינן.</li><li>דהתם או שמספק הקילו או שרבנן העמידו את האשה על חזקתה מספק אבל בכתם רבנן החמירו בספק וב' נשים שהתעסקו בציפור אין במה לתלות כיון דהוא לא תליה המסתברת דלא יכול להיות שהכתם של שניהם בא מהציפור.</li><li>דתליה בעלמא מסתברת כיון דיש צרוף של ב' סברות שדחוק לומר הרגשה ולאו אדעתיה וכיון שרחוק לומר כזה דבר אנו תולים שבא משוק של טבחים או מהתעסקות בכתמים אבל בב' נשים ברור דאחד ראתה דם ללא הרגשה וא""כ אין כאן את הסברא שרחוק לומר מי זה ולכן לא תלינן.</li><li>לא אומרים שהדם של הציפור ניתז על הישראלית כיון דהוא לא תליה המסתברת.</li><li>לא לפי החו""ד בזה חלקו דלב""ח לא צריך להיות מסתבר ולט""ז צריך שיהיה מסתבר, ולפי החו""ד אפשר דלכו""ע בעינן מסתבר וחלקו האם בעינן את הצרוף של הסברא שרחוק לומר הרגשה ולאו אדעתיה.</li><li>בשומרת יום הספק הוא למי הכתם שייך, בציפור הספק הוא למי הגיע הדם מהציפור,&nbsp; ובאופן שיש כתם אחד חידש הרב שוטלד דהוא סיבה לטמאות רק אשה אחת (דיסוד האיסור הוא שור שחוט לפניך וזה יש רק אחד) ואנו מסופקים לאיזה אשה זה שייך ומכח סברא של תולים הקלקלה במקולקל אנו אומרים שהוא שייך למקולקלת אבל בב' נשים בציפור יש לה כתם ואנו מסופקים אם אפשר לתלות את הכתם ובזה לא התחדש האי סברא.</li><li>בציור של החזו""א יש כתם אחד והספק למי הוא שייך וכתם אחד הוא סיבה שאשה אחת תיהיה טמאה, וא""כ הספק הוא האם רבנן גזרו עליה טומאת כתמים ואמרינן ספק דרבנן לקולא שרבנן לא גזרו עליה, אבל בציור של הט""ז רבנן גזרו עליה כיון שהיא מצאה כתם (ויש לה רעותא של שור שחוט לפניך) על חלוקה והספק הוא אי יש לה במה לתלות ובזה לא אמרינן ספק דרבנן לקולא שכך גזרת חכמים היתה על הספק (ויש לה ודאי רעותא) ובעינן תליה המסתברת.</li><li>דאפשר להבין מסברא דאולי יש כאן ב' כתמים וא""כ יש סיבה שב' נשים יהיו טמאות דהוה כב' שורים שחוטים לפניך, אבל נראה דהוה כשור שחוט אחד דיכול להיות ששניהם באו מאשה אחת ולפי החו""ד שאמר שהיסוד של תליה הוא שרחוק לומר הרגשה ולאו אדעתיה הכא יש יותר סברא לומר שהגיע מאשה אחת דרחוק לומר דב' נשים יצא להם דם ללא הרגשה.</li></ol>"	סימן קצ סעיף כד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין ומדוע אי בכתם הנמצא על עקבה (טור) ראש גודלה (טור) גב הרגל שכנגד הגודל, ושאר גב הרגל,&nbsp; ובד' אצבעות (ב""י ברשב""א, ובאר איך היה לו משמע רמז (כתוב אפ') ואיך דחה הט""ז משמעות זאת, ב""ח (דיבר על גב הרגל כנגד הגודל ועל שאר הרגל מה הבין בסברא ומה הורה למעשה ומדוע) מה פסק הט""ז על גב הרגל, ומה פסק על ד' אצבעות, ומה אמר הדרישה על ד' אצבעות והביאו הש""ך)."	"על עקבה-שמא נגע במקום ישיבתה<br>ראש גודלה-אפשר שנטף בעת הילוכה.<br>גב הרגל שכנגד הגודל-אף לב""ח טמאה ששיך שם סברא שנטף בעת הילוכה.<br>שאר גב הרגל-כתב הרשב""א אפ' על ראש גודלה טמאה ולמד הב""י כ""ש לשאר הרגל, ודחה הט""ז דאפשר לבאר כ""ש לתחילת הגודל ובשאר הרגל תיהיה טהורה.<br>הב""ח-טהורה, פסק להחמיר כהב""י הואיל והורה זקן ורמ""א הביאו, ובד' אצבעות אמר שיש להקל, הדרישה אמר צ""ע"	סימן קצ סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתם הנמצא על אורך שוקה ופרסותיה מבפנים מה הדין. ומה הדין אי נמצא בחוץ או בצדדים.<br>מהו בפנים ומהו בחוץ, ומה פסקו הטור והשו""ע. (רש""י, 2 ערוך, רמב""ם)"	"טמאה, טהורה.<br>רש""י-מקום מתיחת הגדים&nbsp;<br>ערוך-אנפילאות שיש בהם לולאות ומקום הלולאות נקרא חבק, כשמכופף ירך לשוק מה שמכוסה ע""י הבשר נקרא חבק.<br>רמב""ם וכן פסקו הטור ושו.""ע-המקמות הנדבקות בשעה שמצמיד רגל לרגל ושוק לשוק"	סימן קצ סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"נמצא כתם על קשרי אצבעותיה מה הדין פרט ב' אופנים (רשב""א בשם רבו, ומגיד משנה ברמב""ם) וכמו מי פסקו הטור והמחבר (ש""ך)"	"לרשב""א בשם רבו אי בדקה באותו מקום טמאה אפ' שלא הכניסה את המקום שבו נמצא הכתם כיון דהידים של אדם עסקניות הם, אבל אי לא זכורה שבדקה טהורה דלא חישינן שמא נגעה בלא כונה במקום התורפה.&nbsp; למגיד משנה ברמב""ם אפ' שלא בדקה שם טמאה דחשינן שמא הניחה ידה על רגלה במקום שיכול לינתז שם דם מהמקור וניטז על ידה מהמקור ואין בעיה שאין מחזקים ממקום למקום כיון דניתז עליה ישר מהמקור.<br>כמו המגיד משנה ברמב""ם דמשמע מדברים דאפ' בסתם חישינן&nbsp;"	סימן קצ סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתם הנמצא למעלה מהחגור ולא עברה בשוק של טבחים שאין במה לתלות מה הדין (כו""ע) ולמה היה מקום לטמאות את האשה, ולמה באמת לא מטמאינן.<div>מה זה הזדקרה כמו איזה חיה (טור) זה ואיך זה בבפועל (ש""ך)<br><div><div><div>מה הדין אי יודעת שהזדקרה ונמצא למעלה מהחגור (טור) ואי לא יודעת שהזדקרה אלא לא זוכרת (רשב""א מובא בב""י)</div></div></div></div>"	טהורה, דהיה מקום לומר דהאשה הביאה את הדם ממקורה ללמעלה מהחגור, ולא מטמאינן דלא מחזקים טומאה ממקום למקום.<div>כמו גדי, כשנתהפכה ראשה למטה ורגליה למעלה.<br><div>טמאה בכל מקום שתמצאנו בין לפניה בין מאחריה,&nbsp; טהורה דאינה חוששת שמא הזדקרה.</div></div>	סימן קצ סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אם נמצא כתם על גופה ועברה בשוק של טבחים, מה הדין (הטור מביא ב' דעות ובאר מה אומר שעיקר, ומה הביא המחבר)&nbsp;<br>מה הדין אי נמצא על בשרה וחלוקה (מחבר)<br>מה הדין אי יש לה מכה בגופה שיכולה לתלות בה את הכתם, (טור ומחבר) ומה הדין אי המכה בכתפה בצורה שלא יכול ליפול על גופה (כו""ע) ולמה יש צד לטהר ולמה באמת לא"	"דעה ראשונה הביא שלא תולים כתם הנמצא בבשרה, ודעה שניה שתולים ואמר שעיקר כדעה ראשונה, המחבר הביא רק את הדעה שלא תולים.<br>תולים.<br>תולים, לא תולים, דנימא נגעה ביד במכה והביאה את הדם לכתם קמ""ל דלא מחזקינן טהרה ממקום למקום."	סימן קצ סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לא עברה בשוק של טבחים ונמצא הכתם לצד חוץ, מה הדין (טור) ולמה היה סברא לטהר ולמה בסוף טמאה (ב""י).<br>עברה בשוק של טבחים ונמצא הכתם לצד פנים, מה הדין (טור) ומדוע."	טמאה, דתלינן שהבגד התהפך.<br>כתב הטור דטהורה וצ,ל דתלינן שהבגד התהפך	סימן קצ סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הזדקרה ונמצא על חלוקה בלבד מהחגור ולמעלה (ולא עברה בשוק של טבחים) מה דינה ומדוע (טור 2, ומה הכריע המחבר, מה תמה הב""ח ומה אמר לו הש""ך רמז התוכחו מי הרוב)<div>מה טעמו של הרשב""א דבהנ""ל תולים (ב""י) רמז א""א לומר שטעמו משום הצורה שבדם יורד דא""כ ..., אלא טעמו משום ניסוח הגמ' בתרוץ השני.</div>"	"טור הביא דעה ראשונה בסתמא שטהורה כיון דאי היה בא מהמקור היה צריך להיות דם אף על בשרה כיון דהדם יוצא בצורה שהוא צריך להיות אף על הבשר ואי לא נמצא על הבשר מוכח שהוא בא מעלמא.<br>הביא דעה שניה שלא תולים בסתמא רק בעברה, וטעמם דיכול להיות שהדם הגיע מהמקור והוא טיפטף עך הבגד ולא טיפטף עך הגוף.<br>הצחבר פסק דבסתמא טהורה, תמה עליו הב""ח למה פסק כהרשב""א דהוא יחיד בהוראה זו אמר לו הש""ך הוא לא יחיד כיון דהרמב""ן והרב המגיד אומרים כמהו הוא כבר ניהיה לרוב. ועוד דבכתמים שומעים להקל.<div>אין לומר שטעמו של הרשב""א דכיון שהדם שותת ויורד א""א שלא יגע בבשרה ומוכח שהוא ממנה דא""כ היה צריך לכתוב זאת בצורה של טעם ולא בצורה של שאלה ותשובה, אלא טעמו דאי התרוץ השני של הגמ' היה מדבר על אשה שברה בשוק של טבחים הוא היה צריך לומר את ב' התרוצים בתחילה ואח""כ להעמיד את הציור שעברה בשוק של טבחים ובבשרה יש חומרא בבשרה ובחלוקה אין, ומהא דמבאר את הציור רק לתרוץ הראשון נראה שהתרוץ השני לא היה צריך את הציור<br><div><br></div></div>"	סימן קצ סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתם שנמצא בגופה על שוקה ופרסותיה מבחוץ אינה חוששת לו מה הדין אי נמצא כנגד אלו המקמות על חלוקה (ראב""ד מובא בב""י, והאם הביאו המחבר, ורמ""א)"	"אמר הראב""ד דבחלוקה טמאה כיון שהבגדים חוזרים הם בין השוקים, המחבר לא הביאו אבל הרמ""א הביאו,"	סימן קצ סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	נמצא כתם על בית יד של חלוקה, מה הדין אי מגיע כנגד בית התורפה, ומה דין אי לא מגיע, ומה הדין אי צריכה לשחות רבה בשביל להגיע.	אי מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואי לא מגיע טהורה, ואפ' אי צריכה לשחות הרבה טמאה דחישינן שמא שחתה הרבה.	סימן קצ סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה, ונמצא עליו כתם מעל החגור מה הדין ומדוע.<br>מה מכסים במעפורת (רשב""א ורמב""ם) ומה הין אי מצאה כתם על המעפורת ומדוע. (היא ישנה עם זה)<br>אי קשרה ראשה היטב וכשנוערה מצאה קשור היטב מה דינה (ב""י ומחבר)"	"טמאה אפ' למעלה מהחגור כיון שהבגד חוזר הילך והילך.<br>רשב""א ראשה, רמב""ם אזור, טהורה, לרמב""ם כיון שיכול לרדת לבית התורפה, לרשב""א כיון שהיא ישנה עם זה חישינן שמא נתהפך ונגע שם.<br>טהורה דלא חישנן דמוכח שלא נתהפך."	סימן קצ סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שתי נשים שכיסו ראשם בחלוק אחד (לבשו אחד אחר השני וישנו עם זה) ונמצא עליו דם מה דינם<br>ומה הדין אי אחת כסתה בו ראשה והאחרת לא כסתה בו ראשה (רבנו ירוחם וכן פסק המחבר)	שתיהם טמאות<br>מי שכסתה ראשה טמאה השניה טהורה	סימן קצ סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם יש לה מכה בצוארה האם יכולה לתלות בזה את הכתם (צידי הצאור וצואר ממש)<br>ומה הדין אי פושטה ומתכסה בו, ומה המקור לדין זה	"דידי הצואר אינה יכולה לתלות צואר ממש יכולה לתלות.<br>יכולה לתלות כיון שכמו דלענין טומאה תולה ה""ה לענין טהרה"	סימן קצ סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מצאה כתם למעלה מהחגור וכתם למטה מהחגור מה הדין אי הכתם העליון יותר מגריס ועוד או פחות, ומדוע.<br>ובשביל הדין הנ""ל האם בעינן שתדע שלא הזדקרה או מספיק שלא תדע שהזדקרה ומדוע (טור ומחבר, וביאר טעמא ש""ך בשם לבוש)"	אי העליון יותר מגריס תולה את התחתון בעליון וכמו דהעליון בא מעלמא כך התתון בא מעלמא<br>בעינן שתדע שלא הזדקרה, דאי לא תדע הוה ב' תליות גם שלא הזדקרה וגם שהכתם התחתון התלכלך מהלכלוך של הכתם העליו והתלכלכו באת אחת וכולי האי לא תלינן	סימן קצ סעיף יז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם הדין של תליות בכתמים הוא קולא וא""כ למה מקלים מקלים.<br>אי לובשת ג' חלוקים זה על זה ונמצא כתם בחלוק התחתון ויש לה סיבה לתלות כגון שעברה בשוק של טבחים או התעסקה בכתמים מה דינה, ומדוע (ב""י ביאר ב' טעמים)<br>כתם שנמצא בבשרה האם תולה אותו (לפי מה דפסקינן) , ובאיזה אופן כן תולה.<br>מכה שהתרפאת ויכולה להוציא דם ע""י כיחוך האם תולים בה (כו""ע) ומדוע הרי לפני הכתם עליה כרום ולא טיפטף ואף עתה יש בה קרום ולא טיפטף(רשב""א מובא בב""י)<br>אשה הרואה מחמת תשמיש&nbsp; ויש לה מכה באותו מקום האם תולה את הדם במכה (באר יודעת שיצאה מהמכה ואינה יודעת, ובשעת וסתה ושלא בשעת ווסתה, מרדכה מובא בב""י)<br>האם בג' ימים הראשונים של ספירת שבעה נקים תולה את הכתם במכה שיש בגופה ומדוע (ספר התרומה מרדכי ותשב""ץ)<br>האם בג' ימים הראשונים בפחות מגריס תולה את הכתם במאכולת, ומדוע (תרומת הדשן בדעות הנ""ל מובא בב""י)"	"כן כיון דכתמים דרבנן.<div>תולה אפ' בתחתון דאולי ניתז מלמטה בין רגליה, או שנתקפלו בגדיה.</div><div>לא אם יש מכה.</div><div>כן, דאמרינן אולי טיפטף ולאו אדעתיה.</div><div>אי יודעת שיוצא דם מהמכה תולה, ואי לא יודעת לא תולה. וכ""ז שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה אינה תולה.</div><div>לא כיון דצרכים לדעת שודאי פסק דם מהמקור ובעינן נקיים לגמרי.</div><div>כן כיון דאין לך מיטה ומיטה שאין בה טפי דם ממאכולות.</div>"	סימן קצ סעיף יח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אי בעלה ובנה התעסקו בכתמים האם תולה בהם ומדוע (טור ומחבר)<br>אי לא נודע לאחר שהתעסקו אי יש בהם דם(כך ביאר המחצית השקל), וגם עתה לא נודע אי יש בהם דם האם תולה, ואי עתה נודע שאין בהם דם האם תולה בהם (טור מביא רמב""ן וכן פסק המחבר)<br>אי נודע שהיה עליהם דם ועתה אין עליהם דם האם תולה בהם (ש""ך בשם הב""ח)<br>ואי התעסקה אם דבר שדרכו לינתז ממנו (כגון שחיטה) ולא נודע בשעת העיסוק אי ניתז&nbsp; ועתה לא נמצא בהם דם האם תולה בהם את הדם (ב""י ומחבר)<div>מה הדין אי שכבה במיטה אם נשים שיש להם מכות בגופן האם תולה בהם (רמ""א)</div>"	כן כיון שדרכם ליגע בה.<br>תולה, לא.<br>כן דתלינן שבשעה שנגעו היה בהם דם.<br>כן&nbsp;<div>תולה בהם כמו בבנה ובעלה</div>	סימן קצ סעיף יט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אם התעסקה ממש בידיה בכתמים ונמצאו על ידה, מה דינה, ומדוע.(טור מביא רשב""א)<br>מה הדין אי נמצא כתם אף על גופה במקרה הנ""ל (מבואר מהב""י, ופרישה)"	"תולים בעסק הכתמים כיון דאיכא ידים מוכיחות דמעסק הכתמים בא.<br>מבואר מהב""י שתיהיה טמאה דדוקא אי נמצא כתם על ידה טהורה אבל אי נמצא על גופה תיהיה טמאה ואילו בפרישה כתב להדיא דתיהיה טהורה."	סימן קצ סעיף יח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם, מה דינה. (מחבר)	תולה בבעלה	סימן קצ סעיף כ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אם מצאה כתם מאחורה ויש לה מכה לפניה, מה דינה ומדוע (ב""י מביא ראב""ד, וכן כתב המחבר)"	טהורה דתולה במכה שאומרים כשישבה מה שמאחורה הלך לפניה ונטף בה מזאת המכה	סימן קצ סעיף כא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ספק אי עברה בשוק של טבחים, מה הדין.<br>באופן שהטבחים והמתעסקים לא יושבים במקום ידוע אלא מסתובבים בכל העיר (טור בשם הרשב""א וכן פסק המחבר) ומהיכן למד הרשב""א את דינו (ב""י רמז משהו עם חזירים ורב נחמן בר יצחק אמר דדוקרת כעיר שיש בה חזרים דמי)"	"אינה תולה<br>תולה בטבחים ואמרינן שעברו כאן ולאו אדעתיה,&nbsp; דבעיר שיש בה חזרים אין בה טומאת כתמים דתלינן שעברו החזרים ונגעו בה ולאו אדעתיה, וה""ה אף לטבחים דאמרינן שעברו כאן ולאו אדעתיה, וזה הביאור במה שאמר רב נחמן בר יצחק שדוקרת חשיבא כעיר שיש בה חזרים כיון שהוא רחוב שמצוי שם טבחים ושמא כשעברה נשחטה שם בהמה ולאו אדעתיה"	סימן קצ סעיף כב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"עיר שיש בה חזרים האם יש בה טומאת כתמים, בזמן הגמ' ובזמננו (תוס' וכן פסק הטור, רמב""ם ורשב""א) ובאר למה שיהיה חילוק.<br>ולמה המחבר לא הביא זאת (סברא)"	"בזמן הגמ' אין בה טומאת כתמים, אמר תוס' דזה רק בזמנם אבל בזמננו לא תולים בחזרים, ואילו הרשב""א והרמב""ם פסקו זאת ונראה מדבריהם דהוא אף בזמננו, כיון דפעם היו שקצים ורמשים ברחובות והחזרים נברו בהם והתיזו דם למרחוק אבל בזמננו אין שקצים ורמשים ואין להם במה לנבור ולהתיז דם, אבל אי באמת יהיה להם לא יהיה טומאת כתמים"	סימן קצ סעיף כב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"התעסקה בדבר אדום האם תולים בו שחור או אפוך. (כו""ע)&nbsp;<br>אם אינו ניכר ממש שדומה לו האם תולים בו (בסעיף הזה הוא מוזכר לכו""ע) ומהיכן יש להביא לזה ראיה מהגמ' (רמז מעשה ותלה רבי מאיר בקילור אדום ורבי בשרף שקמה ולא מוזכר שעשו עוד משהו)<br>האם מימי תלתן ומימי בשר חשיבי אדומים ואפשר לתלות בהם (טור) ומהיכן משמע זה בגמ' ראב""ד מובא בב""י (רמז מהא שזה כתוב במשנה מסוימת)"	לא<br>כן, מהא שלא מוזכר שהקיפו כתם לדברים שתלו בהם מוכח שלא צריך לדעת שזה דומה ממש<br>חשיבי אדומים, מהא שמוזכרים במשנה גבי מראות הדמים.	סימן קצ סעיף כג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"נמצא עליה מין שלא התעסקה בו למעלה מהחגור שודאי בא מעלמא ונמצא עליה כמה מינין אחרים למטה מהחגור, מה דינה (גמ' ב' איכא דאמרי בדעת רבא, ב' שיטות בטור רא""ש בר""ח, רשב""א ומה מכריע הב""י)<br>איך הרא""ש דייק מרבנו חננאל שאינה תולה (רמז מפרש רק לישנא אחת)<br>מה הטעם של השיטות שתולה (רש""י ותוס' וכן הביא הטור, ורשב""א, ומה הנפק""מ שלכאו' עולה מדבריהם)&nbsp;<br>לפי הרשב""א האם יש ב' איכא דאמרי או שהם לא חולקים ורבא אמר את שניהם."	"הביא שיטה ראשונה שתולה, ושיטה שניה שלא תולה, שלא תולה.<br>מהא דמפרש רק את לישנא בתרא משמע שסבר שחלקו על לישנא קמא ופסק כלישנא בתרא.<br>כיון שכמו שהעליון בא מעלמא כך התחתון בא מעלמא, רשב""א כמו שלא הקפידה על הלכלוך הראשון כך לא הקפידה על הלכלוך השני ואני אומר נתעסקה ולאו אדעתיה.<br>לא גורס איכא דאמרי ורבא אמר את שניהם והלכה כשניהם כיון שאין מ""ד שחולק."	סימן קצ סעיף כג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אי נתעסקה בתרנגולת במה יכולה לתלות (3 צבעים)	אדום זה דם שחיטתה דם אבריה שחור ודם בני מעיה כרכומי	סימן קצ סעיף כד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"התעסקה בכגריס ונמצא עליה גריס ועוד או שני גרסים מה דינה (טור הביא ב' דעות, והם רא""ש, רמב""ם ורשב""א ורמב""ן, ומה טעמם רמז פשטא דבריתא מועט אין תולים במרובה האם הדחיה של הגמ' ברורה) את מי הביא המחבר (רמז הביא שיטה אחת), ומה הרמ""א הביא ומה הכריע ומדוע (רמז שיש סיבה מיוחדת בכתמים)<br>מה הדין התעסקה פחות מגריס ונמצא עליה גריס ועוד."	"הביא הטור דעת אביו הרא""ש שטמאה דלא תולים גם בעיסוק וגם במאכולת וטעמו דסבר שפשטא דבריתא מועט אין תולים במרובה הוה כה""ג ומה שהגמ' מתרצת שיש ב' גריסים ועוד והחידוש דלא אמרינן שהכתם של הציפור באמצע הוא תרוץ דחוק ולא סמכינן עליו.&nbsp; ודעת הרמב""ם שהדחיה של בגמ' נשארת ופסקינן לקולא.<br>את השיטה שתולים, הביא הרמ""א שיש מחמרים לא לתלות ואמר שיש לסמוך על המקלים כיון דבכתמים שומעים להקל.<br>המחלוקת הנ""ל."	סימן קצ סעיף כו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אי התעסקה בפחות מגריס ונמצא עליה שני גרסים מה דינה (מחלוקת הב""י ושאר האחרונים איך לגרוס בדעת הרמב""ן ואיך לדייק את רשב""א) ומדוע, (רמז הב""י חידש סברא דמסקנת הגמ' דלא אמרינן שדי דם ציפור באצמע הוא רק באופן מסוים אבל באופן אחר אמרינן)&nbsp; וכמו מה פסק המחבר ומה פסקו הש""ך והט""ז, ואי גורסים בדברי הרמב""ן התעסקה בגריס ונמצא עליה ב' גרסים לא מובן למה הטור צריך להביא זאת מה זה שונה מהציור שהתעסקה בגריס ונמצא עליה גריס ועוד, באר איך ביאר זאת הט""ז."	"הב""י גרס ברמב""ן שטהורה וכן דייק ברשב""א שכתב נתעסקה בפחות בגריס ונמצא עליה שני גרסים ועוד למה הוצרך לומר שנמצא עליה שני גרסים ועוד שיאמר שנמצא עליה שני גרסים, ומוכח דסבר כהרמב""ן דטהורה, וטעמא דמילתא דאמרינן שדי דם העיסוק מאמצע וזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא דכל מה דלא אמרינן הכי הוא דווקא אי נמצא עליה שני גרסים ועוד אבל אי נמצא עליה שני גרסים אמרינן.<br>ושאר האחרונים אמרו שהיה לו גרסה מוטעת ברמב""ן וגורסים התעסקה בגריס ונמצא ב' גרסים טהורה, ואמר הט""ז שהדיוק ברשב""א לא נכון שהרשב""א כתב שטהורה דוקא בנמצא גריס ועוד, כיון דאין חילוק בין שני גרסים ועוד לשני גרסים לענין הסברא של שדי דם ציפור באמצע ותמיד לא אמרינן שדי דם ציפור באמצע.<br>המחבר פסק כמושלמד ברמב""ן וברשב""א דתלינן, ואילו הש,ך והט""ז פסקו דלא תלינן.<br>דס""ד שונה התעסקה בגריס ונמצא עליה גריס ועוד דתלינן דהוא דבר המסתבר שהועוד התיז עליה אבל בנמצא עליה ב' גרסים בשביל לתלות צריך לומר שכל הגריס שהתעסקה בו התיז עליה והוא יותר חידוש לכן הוצרך הטור לאמרו&nbsp;"	סימן קצ סעיף כז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מצאה עליה שני גרסים וכינה מעוכה בו מה דינה ומדוע (טור ומחבר) הרי יש בהא מחלוקת בגמ' ולמה פסקינן כך (הרא""ש 2 הרב המגיד 1 רמז הם אמרו טעמים ידעוים שאומרים אותם הרבה)"	"טהורה דגריס אחת ודאי מגיע ממאכולת כיון דכינה מעוכה בו והגריס השני תלינן כבעלמא, הרא""ש דבשל סופרים הלך אחר המקל וכ""ש בכתמים, הרב המגיד דבדרבנן הלך אחר המקל"	סימן קצ סעיף כח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	באופנים שאמרנו שיש להוסיף על תליה של גריס מחמת עיסוק (לשיטת שמוסיפים וכן פסק המחבר) או מחמת שרצופה בו מאכולת מה הדין בשיעור פשפש (טור ומחבר)	דינו כמו גריס לכל הדנים שאמרנו	סימן קצ סעיף כט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בזמן חז""ל בשביל לעשות תליה בכתמים היה צריך לדעת שכתם דומה לתליה או מספיק היה לדעת שזה באותו צבע ואפ' דמספקינן אי אותו גוו, (ב' שיטות בטור ומה פסק המחבר) ומה הדין אדום בשחור או ברור שהוא שונה (מבואר ברשב""א שהביא הב""י לדחות את ראיה שיטה א')<br>מה הראיה לשיטה שא""א לתולות ואיך דחה אותה הרשב""א מובא בב""י (רמז זה מהסוגיא איזהו אדום כדם המכה ואיכא התם כמה מ""ד והקשה הש""ס קושיא)&nbsp;<br>מה הדין בזמננו לשיטה הראשונה<br>האם צריך להקיף את הכתם לדבר שתולה בו (רמב""ן מובא בטור, וכן פסק המחבר) ומהיכן יש להביא ראיה לזה (רמז מכה ור""ע)&nbsp;<div>והאם הרשב""א גם אמר כך וא""כ למה לא כתב זאת אף בשמו של הרשב""א (רמז זה כתוב רק בארוך, ופעם לא היה הרבה ספרים)</div>"	"שיטה א' אין תליה אלא א""כ זה דומה אבל אי מספקינן אי דומה אין תליה, שיטה ב' אף אי מספקינן אי דומה יש תליה אבל אי ברור שונה כמו אדום ושחור אין תליה.<br>שכתוב בגמ' 5 שיטות מה זה דם המכה והקשה הש""ס לשיטה שהיא מאכולת של ראש למה כתוב הרגה מאכולת תולה בה וביאר דאירי במאכולת של ראש, ומבואר דאפ' שמאכולת לא של ראש דומה למאכולת של ראש בכל אופן לא תולה בה ומבואר דצריך שהתליה תיהיה דומה לכתם וביאר הרשב""א דהתם אירי שהיא יודעת שהוא לא דומה אבל בעלמא שאינה יודעת תולה.<br>אין אנו בקאים להבחין בדמים וליכא תליא.<br>הרמב""ן אומר שלא, מהא דר""ע לא אמר לאשה לגלע את המכה ולהוציא דם ולראות אי דומה מוכח שלא צריך להקיף."	סימן קצ סעיף ל		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתם מסופק אי הוא כתם או צבע והעבירה עליו שבעה סמנים מה הדין אי נשאר כמו שהיה לענין בעלה (רמב""ן וראב""ד, רמב""ם ורשב""א ומה הביא המחבר) ולטהרות.<br>ומה הדין אי עבר או דהה.<br>אם לא העבירה שבעה סמנים מה דינה, טור מביא ב' דעות ואמר הב""י דהוא שיטת הרמב""ם וביאר הרב המגיד שהרמב""ם לא אמר זאת ולמד ברמב""ם אחרת, ואף לדבריו הוא שונה מהראשונים באר במה (רמז טומאת ספק, וודאי)<br>איך מסביר הרב המגיד למה אי לא העבירה שבעה סמנים היא אסורה הרי ספק של דבריהם וצריך להקל.<br>מה הדין בזמננו ולמה שיהיה שונה."	"רמב""ן וראב""ד אסורה ושאר ראשונים מותרת, ולענין טהרות לכו""ע מותרת.<br>אי עבר או דהה אסורה להכול דמוכח דהוא דם.<div>הביא דעה שמותרת, מספק ודעה שאסורה אלא א""כ ביררה שהוא צבע, הראשונים הביאו את שיטת הרמב""ם שמתרת מספק וביאר הרב המגיד שאף הרמב""ם סובר שאסורה וכונת הרמב""ם לומר דאי לא ביררה הוא טומאת ספק ואי מבררת זה טומאת ודאי.</div><div>שהרי אנו יכולים לעמוד על עיקו של דבר בבדיקה.</div><div>נפל בבירא כיון שאנו לא יודעים מהו שבעת סמנים דלא התבאר לנו שמותם.</div>"	סימן קצ סעיף לא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לפי הלישנא דרבא שאומרת נתעסקה במין אחד תולה בו כמה מינין, מה הדין אי לא יודעת בכמה התעסקה האם יכולה לתלות&nbsp;	יכולה לתלות אף כמות גדולה.	סימן קצ סעיף כג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה שהיתה עסוקה במלאכה ונמצא כתם במקום שעברה מה דינה (כו""ע)"	תחזור להתעסק ואי המקום שנמצא בו הכתם מזדמן בין רגליה טאה ואי לא טהורה	סימן קצ סעיף לב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בדקה בעד הבדוק לה והניחתו במקום מגולה או בקופסא ונמצא בו דם פחות מגריס ומאכולת רצופה מה דינה (טור וביארו הב""י, ואילו המחבר אירי באופן שהניחתו בקופסא)&nbsp; &nbsp;<br>ומדוע (ב' לישנות בגמ' ביאור רש""י ולדבריו לא צריך לפסוק כמו לישנא מסוימת, וביאור הט""ז מהיכן הגיע מאכולת), ובאר האם צריך לפסוק כמו לישנא סוימת או לכו""ע טמאה נדה (ב""י ברש""י) <br>ומה הדין אי נמצא המאכולת על מקום הדם ממש (חידש הב""י אף לרש""י יהיה דין כמו שאר הראשונים באר מדוע)<div>ומהיכן בא לכאן המאכולת הרצופה</div>"	"טמאה ונראה דאף המחבר סבר שטמאה בהניחתו במקום מגולה.<br>לא חישינן בגמ' למאכולת שנמצאה באותו מקום או בדוק או דחוק ואמר הש""ס נפק""מ בין ב' הלישנות אי נמצא מאכולת מעוכה ללישנא דבדוק טמאה דהרי אותו מקוםבדוק ללישנא דדחוק חישינן ופסקו הראשונים כלישנא דבדוק.<br>למד הב""י ברש""י דהנידון של הגמ' הוא לענין קרבן ודאי או ספק אבל לענין טומאה ברור שטמאה וא""כ לא צריך לפסוק כמו לינא מסוימת.&nbsp;<br>לראשונים זה הציור שהגמ' מדברת עליו ורש""י ביאר בגמ' שהמאכולת נמצאה רחוק מהדם ומשמע דרק משום דרחוק לא חישינן אבל אי היה על העד הוה חישינן וחידש הב""י דכל מה דרש""י אמר זאת הוא בשביל לישנא דבדוק דמביאה קרבן ודאי דהוא דוקא אי נמצא רחוק אבל אי נמצא קרוב ללישנא דבדוק לא תביא קרבן ודאי אבל לענין טומאה לבעלה לכו""ע טמאה."	סימן קצ סעיף לג לד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בדקה עצמה בעד הבדוק והניחה תחת הכר והכסת מה הדין (טור ומחבר) ואי טחתו בירכה מה הדין (טור ומחבר וכמו מי פסק הרמ""א) ומה החילוק בין ב' המקרים ש""ך (סברא פשוטה) וט""ז (אומר ממנ""פ) ומבואר מדברי הט""ז ב' חידושים מהם (רמז אחד יש בו פלוגתא תוס' ורמב""ן והוא דלא כהחוו""ד ואחד לפי הראשונים בר""ח יהיה טהור כה""ג)"	"הניחה תחת הכר והכסת בעינן כגירס ועוד. טחתו בירכה הביאו דצריך גריס ועוד והטור הביא בשם הרא""ש שלא צריך והמחבר כתב בסתמא שצריך גריס ועוד והביא י""א שטמאה אף ללא גריס ועוד, וכתב הרמ""א על הי""א וכן עיקר. ביאר הש""ך כיון שתחת הכר והכסת מצוי מאכולות, ביאר הט""ז דהי""א הוא שיטת הרמ""ם וס""ל שכתם שעל בשרה לא תלינן במאכולת וממנ""פ יש להחמיר הכא דאי לא הגיע מהעד טמאה כיון דנמצא על ירכה ואי הגיע מהעד טמאה משום הבדיקה.<br>דאי טמאה משום נמצא על ירכה מוכרח דהכתם נמצא במקום שדם המקור יכול ליפול שם וזה כשיטת הרמב""ן, וטמאה בפחות מגריס אף בנמצא על העד וירכה והרמב""ן והר""ן ביארו בר""ח דרק אי נמצא על העד לבד טמאה בפחות מגריס."	סימן קצ סעיף לג לד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הוא עד בדוק, ומהו עד שאינו בדוק, ומה יותר גרוע מעד שאינו בדוק, (מובא בטור תוס' ורשב""א)<br><div>המחבר והרמ""א פסקו בהנ""ל כמו מי פסקו, ובאר על איזה מקרה דיברו (הרמ""א פסק מציור אחד, והמחבר בציור אחר)</div><div>בדקה בעד שאינו בדוק ומצאה עליו, גריס ועוד משוך, פחות מגריס (ולא התפרש אי משוך או עגול אבל מה נראה מסברא) רשב""א ורא""ש מובא בטור, רמב""ם מובא בב""י, ראב""ד מובא בב""י, והביאור בדברי הראב""ד שו""ע הרב וס""ט, אמר הב""י שהטור קיצר בדברי הרשב""א מה אמר הרשב""א שהיה לטור להביא, ומה פסק המחבר להלכה.</div><div>מה הראיה שמביא הראב""ד שהלכה כמו מי שאומר, ויש להקשות על דבריו מניה וביה, ומה מוכח מזה בצורת פסיקת ההלכה.&nbsp;</div>"	"תוס' בדוק שבודקת אותו לפני הבדיקה, אינו בדוק שבדקה אותו לפני יום או יומים והניחתו במקום מוצנע, יותר גרוע כל שאר אופני.<br>רשב""א בדוק שבדקה אותו פעם אחת ולא יצא מידי חזקתו שלא העבירתו בשוק ולא בצד המתעסקים בכתמים, אינו בדוק שנטלתו ממקום שמצנעים עדים לפי שעה ואין מתעסקים עם כתמים על הרוב, יותר גרוע שנטלתו ממקום שלא יודעת מה קורה שם או מקום גרוע או שלקחתו מהשוק ולא יודעת ממי לקחתו ישראלית נדה או טמאה או מנכרית.<br><div>פסקו כהרשב""א המחבר אמר דבדוק הוא אי בדקה אותו פעם אחת ולא העבירתו בשוק של טבחים ובצד המתעסקים בכתמים, והרמ""א אמר דאינו בדוק הוא עד שנטלתו ממקום בינוני.</div><div>פחות מגריס לכו""ע טהור ונראה מסברא שדינו כשאר כתם אף לענין משוך ועגול. יותר מגריס הרשב""א טהור רא""ש טמא כמו כתם. רמב""ם טמא מדאוריתא פסק כמו רבי, ראב""ד למדו בו דפוסק כרבי חייא, שלמעשה הורה לחוש לפוסקים דפסקו כרבי חייא שטמא משום כתם, כמו הרא""ש.</div><div>מהא דהש""ס דן בדעת ר' חייא מוכח שפסק כמהו, ויש להקשות דאף אי הש""ס הבין שטהורה לגמרי הוא דן בדעת ר' חייא מה אמר שרוצה לדעת אי אמר כמו שהבין שטהורה לגמרי דהוא לא ידע בהו""א את מה שמסיק ששטמאה משום כתם. ומוכח דלא פסקינן על דין אחד בסברא אלא פסקינן כמו שיטה מסוימת ומה שהיא אומרת תמיד נכון.</div>"	סימן קצ סעיף לו לז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בדקה עצמה בעד שאינו בדוק וטחתו בירכה ונמצא עליו דם מה הדין, (מחבר) מה המקור לזה ומדוע (ט""ז) <br>הקשה הש""ך מדברי רש""י אין ראיה מחמת ב' סיבות (רמז דאוריתא ודרבנן, רש""י ביאר הספק של הגמ' שאירי שנמצא על ירכה))<br>הלבוש והמעדני מלך (מובאים בש""ך) כתבו דהוה ספק ספיקא אפ' אי נמצא על העד באר מדוע, ומה הקשה עליהם הש""ך.<br>לאחר דמבאר הש""ך דמוגדר ספק אחד מבאר דצריך להיות אסור כמו עד שאינו בדוק ומבאר למה עד שאינו בדוק אסור, באר מה ביאר והוא שיטה מחודשת בר' חייא (רמז הוא דין שיש בספקות)<br>ברשב""א משמע דבטחתו בירכה תיהיה טהורה איך ביאר זאת בש""ך אם דבריו (רמז הוא פסק כר יוסי)<br>איך היה נראה ליישב את המחבר, ומדוע לא מיישב כן (ט""ז מעדני מלך הרב וב""ח)"	"טהורה, מרש""י כיון דאיכא תרי ספיקי, דלמא לא מהעד הוטח על ירכה ואת""ל שהוטח מהעד דלמא מקמי הכי היה דם על העד.<br>דאולי רש""י בא לומר שהיא לא אסורה מדאוריתא אבל תיהיה אסורה מדרבן דמדבר בשיטת רבי דבעד שאינו בדוק מטמא מדאוריתא ובטחתו בירכה מודה שטמאה דרבנן. ועוד דרש""י ביאר הספק של הגמ' שהדם נמצא על ירכה ובהא איכא תרי ספיקי האם הוטח מהעד או שהיה שם קודם, ואף אי הוטח מהעד אולי היה דם על העד קודם בדיקה אבל המחבר אירי שנמצא על העד ובהא ליכא תרי ספיקי דהוא ספק אחד אי הגיע דם לעד מהמקור או ממקום אחר.<br>שמא בא מהירך או לא בא מהירך ואף אי לא בא מהירך שמא היה על העד קודם הבדיקה, דזה לא מקרי ספק ספיקא כיון דהכל צד אחד דמיד איכא לצד שמא מהמקור בא על העד.<br>דכיון דיש רק ספק אחד יש להחמיר דהוא ספק דאוריתא.<br>דכיון דהוא פוסק כרבי יוסי דאף בלא תחטו בירכה טהורה הוא אומר זאת אבל לדידן דלא פסקינן כרבי יוסי צריכה להיות טמאה.<br>שמדבר באופן דנמצא דם על ירכה, כיון דכל הרישמה שמובאת לא למדה כך."	סימן קצ סעיף לו לז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין כתם שנמצא על חלוק שאינו בדוק (כו""ע)<div>מהו חלוק שאינו בדוק, פרט ב""ח.</div><div>בסעיף לו כתוב דעד שאינו בדוק והאשה עשתה בו בדיקה ומצאה בו גריס ועוד טמאה, מהו עד שאינו בדוק, פרט ט""ז.&nbsp; (רמז אי נטלתו מהשוק ואינה יודעת ממי נטלתו תיהיה טהורה)</div><div>יש להקשות סתירה בין עד לחלוק לפי הב""ח הנ""ל, באר מה הסתירה.<br>ביאר הב""ח מה החילוק בסברא בין חלוק שאינו בדוק לעד שאינו בדוק באר ביאורו, הקשה עליו הט""ז שאין סברא לחלק באר קושיתו (מבואר מדברי הט""ז גדר בדברי ר' חייא לדעתי הוא אף הפשטות והוא דלא כהש""ך) הט""ז הקשה עוד ב' קושיות של זכתי להבינם.<br>מכח קושית אלו ביאר הט""ז מהו חלוק שאינו בדוק, וביאר מה הכונה במה שאומרים אינו בדוק בחלוק ובעד.<br></div>"	"טהור,&nbsp;<div>טור ורשב""א- לקחתו מהשוק ולבשתו בלא בדיקה (הרשב""א הוסיף והביאו הש""ך אפ' אי יודעת ממי לקחתו), מחבר- וז""ל אבל אם אינו בדוק קודם שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה, הט""ז אמר שכונת המחבר כמו הטור והרשב""א,</div><div>&nbsp;והב""ח למד דבא דאפ' אי נטלתו ממקום המוצנע ולא בדקה אותו לפני הלבישה טהורה.</div><div>ביאר הט""ז עד שנטלתו ממקום המוצנע שדרכן של נשים להצניע להם עדים ואין מוליכות בשוק ואין מתעסקים בכתמים, אבל אי נטלתו מהשוק ואינה יודעת ממי נטלתו תיהיה טהורה.</div><div>דלב""ח בכזה אופן בחלוק היא טהורה ומדוע בעד היא טמאה.<br>דשונה עד שהאשה טמאה כיון דקנחה בו גרע טפי, הקשה הט""ז על הב""ח מה הסברא לומר דכיון דקינחה בו יותר גרוע הרי שנינהם לא אסורם מדאוריתא כיון שהאשה לא הרגישה וא""כ אין סברא לחלק, (ומה שנראה לענ""ד דמ""מ הוא יותר חמור דהוא צד יותר חזק שבא מהאשה) ומבואר מדבריו דמה דר' חייא טימא משום כתם הוא מדרבנן.<br>חלוק שאינו בדוק הוא חלוק שאין שום ידיעה ממו וכלשון העולם באינו בדוק ולא כמו בעד דהתם הוא שיודעת שמונח במקום שלא מתעסקים עם כתמים על הרוב, אבל בחלוק בכזה ציור תיהיה טמאה מדרבנן כמו דמטמאינן בעד, ומה דהתם זה נקרא אינו בדוק אפ' שגבי חלוק נקרא בדוק כיון דהפוסקים נגררו אחר לשון הגמ' בזה.<br></div>"	סימן קצ סעיף לט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לבשה החלוק ובדקה אותו ומצאה טהור והשאילה לחברתה ומצאה בו כתם מה דינן לענין טומאה (טור ומחבר) והאם השואלת חייבת לכבסס החלוק מהכתם (ב""י מביא גמ')"	הראשונה טהורה והנשניה טמאה לא דלענין דינא יכולה לומר לה את לא נאמת עלי שכיבסת את החלוק (פלגינן נאמנות)	סימן קצ סעיף מ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כתבו הטור והמחבר בדקה חלוקה, ופשטתו, ומצאה טהורה, והשאילה לחברתה ולבשה ומצאה בו כתם, הראשונה טהורה והשניה טמאה.&nbsp;<br>הקשו הב""ח והפרישה והט""ז והש""ך מה בא הטור להשמיע בזה שכתב שהראשונה בדקה אותו קודם שלבשה באר מה ביארו בזה ואיך דחו הש""ך והט""ז את הביאורים האחרים<br>(רמז ב""ח ביאר וז""ל אבל לא בדקתו פעם שניה אע""פ שבדקתו כשלבשו שתיהם טמאות, עכ""ל. הט""ז דחה אותו שאין בזה חידוש באר למה, הש""ך דחה אותו מלשון אפ' באר זאת.<br>הפרישה חידש חידוש מכח דיוק זה דאפ' אי הראשונה לא בדקה את החלוק ובדקה משהו אחר טהורה, וחידש עוד דאפ' אי השניה בדקה את עצמה ומצאה טהורה השניה טמאה משום סברת כאן נמצא כאן היה, ודחו אותו הט""ז והש""ך על הסברא האחרונה שאמר מכח גמ'.<br>הט""ז ביאר דבאים להשמיע איך צריך להיות מרוכזים בשעת בדיקה, והש""ך ביאר דבאים להשמיע דין שהוא באמת פשוט)&nbsp; באר דברים אלו היטב!!"	"ביאר הב""ח דאפ' אי בדקה אותו קודם לבישתה אי לא בדקה אותו אחר לבישתה הראשונה טמאה, הט""ז הקשה דאין בכך חידוש דבהמשך כתוב דאי שניהם שווים שניהם טמאות הש""ך הקשה דהלשון אפ' לא שייכת בזה דרק בכזה אופן שבדקתו לפני הלבישה טמאה אבל אי לא היתה בודקתו היתה טהורה.<br>ביאר הפרישה דאי הראשונה לא היתה בודקת החלוק לאחר הלבישה אלא היתה בודקת את עצמה ומצאה טהור היא היתה טהורה ותול הכתם בשניה כיון שבשעה שלבשתו היה טהורר וגם עכשיו היא נמצאת טהורה, וחידש דאפ' אי השניה היתה בודקת את עצמה ומצאה טהורה מ""מ היינו מטמאים את השיה כיון דכאן נמצא כאן היה, והקשו עליו דהרי כתוב בגמ' גבי הדין של רבי שלא תולה בשומרת יום בשני שלא שלא אמרינן כאן נמצא כאן היה.<br>ביאר הט""ז דבאים להשמיע שהבדיקה אינה מועלת אלא א""כ תבדוק בכונה מכוונת לידע הבירור משא""כ אי בדקה דרך העברה בעלמא דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה, ואי לא היתה בודקת קודם לבישתה לא היה מהני הבדיקה כיון דאין לה נפק""מ בבדיקה זו דמ""מ תיהיה טהורה כיון הוא חלוק שאינו בדוק.<br>ביאר הש""ך דבא להשמיע דאי לא בדקה את החלוק שניהם טהורים משום דהוא חלוק שאינו בדוק."	סימן קצ סעיף מ		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בדקה חלוקה והשאילתו, לישראלית, ולנכרית, שהגיע זמנן לראות וראות עכשיו ואח""כ לבשתו ומצאה בו כתם האם יכולה לתלות בהם (כו""ע)<br>מה הדין בישראלית שידוע שלא טבלה לנדותה ועתה היא מסולקת דמים (פשטות לשון הטור והמחבר רש""י והרשב""א, וב""י בדעת הרב המגיד ברמב""ם)<br>מה הדין בנכרית שהגיע זמנה לראות ועתה היא מסולקת דמים (טור מחבר רש""י ורשב""א רב המגיד ברמב""ם, ב""י ברמב""ם) ומה הסברא לחלק בין נכרית לישראלית (ב""י)&nbsp;<br>מה הדין בנכרית קטנה שראתה (הנ""ל , ב""י בדעת הרב המגיד ברמב""ם)<br>מה הדין בנכרית שהגיע זמנה לראות ולא ראתה (טור ומחבר)<br>כתב הרמב""ם האשה שהשאילה חלוקה לנדה בין גויה בין ישראלית וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ומצאה עליו כתם הרי זו תולה בנדה שלבשה אותו, עכ""ל. איך ביאר הרב המגיד את הרמב""ם ואיך ביארו הב""י. (רמז דין ומציאות) הקשה הב""י על הרב המגיד דלדבריו יוצא ב' חידושים שלא מובנים והראשונים חלקו עליהם מה הם (רמז קטנה וישראלית מסולקת)"	"כן<br>לא תולה, תולה<br>תולה, לא תולה, כיון דישראלית רגילות לנקות בגדיהם ובשרם מכתמים, אבל בנכרית שייך לומר מדמים הראשונים נתלכלך.<br>לא תולים, תולים.<br>לא תולים<br>הכונה לאשה שיש לה דין נדה ולכן תמיד תולים בנכרית אפ' שלא רואה עכשיו כיון שהיא לא נטהרה מטומאתה, הב""י ביאר כפשוטו דתולים רק אי עתה רואה אבל אי לא רואה אין תולים בה. לדבריו יוצא דנכרית קטנה שראתה תולים בה כיון שיש לה דין נדה והראשונים חלקו ע,ז וא""כ מה הרויח הרב המגיד לומר זאת ברמב""ם הא ממנ""פ הוא לא מסתדר עם שאר הראשונים, ועוד לדבריו יוצא שישראלית שיודעים שלא טבלה אבל היא עתה מסולקת תולים בה כיון דיש לה דין נדה, ואף על זה חולים הראשונים."	סימן קצ סעיף מא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ביארו הש""ך והט""ז למה תולים בנדה ונכרית מה ביארו"	דתולים הקלקלה במקולקל	סימן קצ סעיף מא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אשה שסופרת שבעה נקים והשאילה חלוקה לנדה שלא סופרת האם יכולה לתלות בה הכתם (תוס', ב""י בשם הרשב""א וכן פסק המחבר) <br>איך מוחזקת אשה שהיא בספירת שבעה נקיים (ב""י)<br>בג' ימים הראשונים של ספירת שבעה נקיים האם יכולה לתלות בחברתה (רמ""א) ובעצמה (ש""ך בשם הרמ""א, וש""ך) ולמה מובן למה לא הגיה הרמ""א בסעיף מ""ד, ומה הדין בתליה של מאכולת (ש""ך)"	"תוס' מסופק בענין, תולה<br>בחזקת טהרה<br>לא, אמר הש""ך שהרמ""א לשיטתו שבעצמה תולה ולכן לא הגיע בסעים מ""ד כיון דשם מדבר על עצמה, וש""ך בעצמו סבר דאפ' בעצמה אינה תולה, תולה."	סימן קצ סעיף מא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם, ונבעלה בעילת מצוה, ולבשתו קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שחיתה המכה, או שהשאילתו לנערה שלא ראתה ולבשתו תוך ארבע לילות לבעילתה, האם תולה בהם, ומדוע, ומה הדין בזמננו, ולמה שהיה חילוק. (טור ומחבר ב""י ט""ז וש""ך)<br>בזמן הגמ' קטנה שלא ראתה מעולם ונבעלה עתה, נערה שלא ראתה כמה זמן טהורים אפ' שראות דם (ב""י מביא גמ') ומה הדין בזמננו<div>קטנה שראתה בבית אביה (גמ')<br><div>ומה הדין נערה שכבר ראתה או קטנה שכבר נבעלה.</div></div>"	"תולה בהם כיון דשירפן מצוי ולא מתקלקלות, ובזמננו שאין נותנים לה אלא בעילת מצוה בלבד וא""כ מתקלקלת, מ""מ תולה בה כיון דשרפן מצוי.<br>קטנה עד שתחיה המכה ובתולה ארבעה לילות,&nbsp;<div>קטנה שראתה בבית אביה- כל הלילה והוא 12 שעות</div><div>רק בעילת מצוה.</div>"	סימן קצ סעיף מב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"השאילתו ליושבת על דם טוהר האם יכולה לתלות בה, ומדוע, בזמן הגמ' (כו""ע) בזמננו (טור הביא ב' דעות ,וביאר את השיטה שתולה וכן ביאר הש""ך (וביאור סברא זו נראה דהוא בתור איסור חיצוני ולא מוגדר קלקול דאטו אי תעבור בזה על נדר יחשב קלקול) , ראב""ד, רמב""ן, כתב הרמב""ם שהוא תלוי במנהג, באר איך למד בו הרב המגיד (דיבר על אי גרה במקום שנהגו איסור) ורבנו ירוחם (דיבר בזמננו שנהגו איסור) ולדבריהם מה ההבנה ברמב""ם. (נראה דהההגיון בזה כמו דהתבאר לעיל וכונת הרמב""ם לומר עד כמה מוגדר איסור חיצוני)"	"בזמן הגמ' יכולה לתלות כיון שלא מתקלקלת, ובזמננו שהחמירו לא לבעול על דם טוהר אי נתלה בה היא תתקלקל הביא הטור דעה שתולה וביאר טעמו דכל מה דהחמירו הוא לעצמן ולא לענין שלא תוכל להציל על חברתה, והביא בשם הרמב""ן שאינה יכולה לתלות.<br>הראב""ד אמר שתולה, הרמב""ן אמר שלא תולה, דאף אי גרה במקום שנהגו איסור יכולה לתלות כיון דאי תקבע דירתה במקום שנהגו התר תוכל לתלות א""כ הרי היא ככל הנשים, אפ' לדידן שאין בועלים על דם טוהר תולה בה."	סימן קצ סעיף מב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"השאילה את החלוק לשומרת יום בשני שלה ולסופרת שבעה שלא טבלה האם תולה בה ומה דין חברתה(מחלוקת בגמ' טור ומחבר רשב""א ראב""ד רמב""ן ורא""ש, רמב""ם) ואיך ביאר הרשב""א מדוע פסק כן ואיך ביאר הרמב""ם מדוע פסק כן"	"תולה בה, וחברתה מקולקלת וצריכה לספור מחדש, לרמב""ם אינה תולה,&nbsp;<br>כיון דכתמים דרבנן פסקינן כרשב""ג דמיקל, כיון דהלכה כרבי מחבריו"	סימן קצ סעיף מב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"השאילה את חלוקה לבעלת הכתם (בין שנודע כתמה קודם הלבישה ובין נודע לאחר הלבישה) האם תולה בה (כו""ע) ומדוע (ב""י בשם הרשב""א וכן כתוב ברש""י וט""ז)<br>השאילה את חלוקה לחברתה הטהורה האם תולה בה (כו""ע) ומדוע הרי הוה ספק דרבנן לקולא (ש""ך)"	לא, כיון שלא נודע שכתם זה בא ממנה<br>לא כיון דאי תתלה באחת אתה מקלקלקה ומאי חזית	סימן קצ סעיף מג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לבשה חלוק בימי נידותה ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרה ונמצא בו כתם מה דינה	תולה שבא בימי נידות	סימן קצ סעיף מד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת או מינקת, ולא בדקה אותו, וחזרה ולבשתו בימי עיבורה וימי מניקותה ומצאה בו כתם, מה דינה&nbsp;<br>לא מבואר באיזה ימים לבשה אותו קודם שהיתה מעוברת ומינקת האם בימי טהרה או טומאה הוכח מחשבון באיזה ימים לבשה זאת.<br>ומה הדין זקנה בימים שלפני עת זיקנותה	"תולה בימים שלא היתה מעוברת<br>אפ' אי לבשה זאת רק בימי טהרה דאל""כ אין בהא חידוש נוסף מימי טהרה לימי נדותה.<br>אמר הרמ""א דה""ה דתולה"	סימן קצ סעיף מה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הסתפק הש""ס מה הטעם שהחלוק מטמא עד שעת כיבוס אי הוא משום שמתכבס או משום שבודקים אותו, מה הנפק""מ שמביא, ומה מכריע.<br>הב""י מביא רשב""א בתורת הבית שביאר את מחלוקת ר""מ רבי אחא ורבי (חלקו אי יש כתם על חלוק ומספקינן אי הגיע קודם כיבוס או אחר כיבוס מה עושים), באר איך ביאר מחלוקתם (רמז ביאר את הפשטות)"	"אי יש כתם בצד הבגד אי משום שבודקים אותו בודקים אף בצד הבגד ואי משום שמתכבס הוא לא מתכבס בצד הבגד, ומכריע משום שבודקים אותו.<br>לר""מ אי בדקו טהור ואי לא בדקו טמא אף קודם הכיבוס, לרבי אחא אפ' אי לא בדקו אותו צריך לכבסו ובודקים את הכתם אי נדהה מראיתו בידוע שלאחר כיבוס ואם לאו בידוע שלפני כיבוס, לרבי לא צריך לחזור ולכבסנו אלא בודקים את הכתם עכשיו אי מקדיר מוכח שהיה לפני כיבוס ואי מגליד מוכח שהגיע לאחר הכיבוס."	סימן קצ סעיף מו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"נתכבס החלוק ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה ונמצא בו כתם, האם יכולה לתלת שהיה קודם כיבוס באופנים הבאים, נתכבס ע""י ישראלית ואינה בפנינו (טור ומחבר) ומה הדין בזמננו ולמה שיהיה שונה (ש""ך) <br>בפנינו ואמרת שלא בדקה באופן שנאבד הכתם (טור ומחבר וביארם הש""ך שהכונה למקרה הזה) <br>באופן שלא נאבד הכתם ואפשר לעמוד על הדבר אי מקדיר או מגליד והיא יודעת לעמוד בזה (טור ומחבר, והביא הב""י את הרשב""א באר כמו מי פסק במחלוקת של ר""מ רבי אחא ורבי ומדוע פסק שצריך לברר ומה לא כ""כ מובן בדבריו, והביא הב""י שיטת הרמב""ם)&nbsp;<br>באופן שהאשה אינה בקיאה לדעת אי מקדיר או מגליד (טור הביא ב' שיטות, הביא הרשב""א שיטת הראב""ד, ושיטת הרמב""ם, ומה הביא ופסק המחבר) ומדוע לא יחשב ספק דרבנן לקולא (ב""י וכן בש""ך ובט""ז)<br>מה הדין נתכבס ע""י שפחה או עכו""ם ואינה בפנינו (טור ומחבר) ומה הדין בפנינו ואומרת שבדקה (ש""ך)"	"לא תולה דחזקה על בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת בדיקה ואף אי נתכבס ע""י חברתה היא מגדת לה, כיון דבזמננו לא בודקות חלוקיהן, בכל אופן יש להחמיר לטמאות.<div>תולה שהיה הכתם קודם כיבוס.</div><div>צריך לבדוק זאת, פסק הרשב""א כיון דכתמים דרבנן הולכים בהם להקל, אבל אי אפשר לעמוד על הדבר אי מקדיר או מגליד חישינן לה כרבי (אמנם לא הבנתי אי פסק כמו המ""ד דמקל מה הענין להחמיר) דפסק כמו ר""מ דלא הזכיר שצריך לבדוק אי מקדיר או מגליד.</div><div>דעה א' תולה להקל דעה ב' אינה תולה. אינה תולה דלא חשיב ספק כיון דבא ממיעוט הכרה והוא לא חשיב ספק דאם הוא לא מכיר אחר יכיר, ברמב""ם לא הזכיר דצריך לבדוק אי מקדיר ונראה דכלל לא מצריך, שאינה תולה.</div><div>תולים לומר שלא בדק והוא כמו ישראלית שלא בדקה, לא נאמנת</div>"	סימן קצ סעיף מו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחברתה ונמצא עליו כתם מה הדין אי יכולים לעמוד אי מקדיר או מגליד (טור ומחבר) ומה הדין אי לא יכולים לעמוד אי מקדיר או מגליד (טור)&nbsp;<div>באופן דלא יודעים אי מקדיר או מגליד מה הטעם ששניהם טמאות הביא הש""ך לבוש והבין בדבריו טעם והקשה עליו קושיא (רמז דאפ' מי דמקל במיעוט הכרה הוא רק באופן שהוא ספק באשה אחת אבל בב' נשים מודה דטמאות) וביאר טעם אחר באר דברים אלו.</div>"	"אי מגליד בידוע שמשניה והיא טמאה והראשונה טהורה אי מקדיר בידוע שמהראשונה הוא והיא טמאה וחברתה טהורה, שניהם טמאות.<div>הביא הש""ך לשון הלבוש דהיינו טעמא דטמאות דלא שייך כאן למיזל לקולא מטעמא דלעיל, והבין בדבריו דלא חשיב ספק כיון דהוא מיעוט הכרה והקשה עליו דמשמע בטור דאפ' מי דהקל במיעוט הכרה באשה אחת מודה הכא דטמאה, וביאר דכיון דאין לתלות באחת יותר מחברתה שניהם טמאות&nbsp;</div>"	סימן קצ סעיף מז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שני נשים אחת ארוכה ואחת קצרה שלבשו חלוק אחד ונמצא בו כתם מה דינם<br>מה הדין אי אחת כיסתה את ראשה בלילה ואחת לא (לכאו' אירי שלא מגיע כנגד בית התורפה לשניהם)	למי שמגיע לו הכתם כנגד בית התורפה טמאה והשניה טהורה ואי מגיע לשניהם שניהם טמאות<br>מי שכיסתה טמאה והשניה טהורה	סימן קצ סעיף מח		
